מתני' במה אשה יוצאה. דהוי תכשיט ולא שייך ביה למגזר דלמא אתי לאתויי ד' אמות ברה"ר:
ובמה אינה יוצאה. במידי דהוי משוי א"נ דהוי תכשיט אלא דשייך למגזר ביה דלמא אתי לאתויי ד"א ברה"ר:
לא בחוטי צמר ופשתן ורצועה שבראשה. שקולעת בהן שערה:
שבראשה. אכולהו קאי ובגמרא מפרש טעמא:
ולא תטבול בהן. משום חציצה:
עד שתרפם. שתתירם קצת שיהו רפויין ויכנסו המים בהן לשערה:
טוטפת וסנבוטין. מפרש בגמרא וחשובין הן וחיישי' דלמא שלפא ומחויא לחברתה:
בזמן שאין תפורין. עם השבכה שקורין שקופיי"א אבל תפורין ליכא למיחש לאחוויי שאינה נוטלת השבכה מראשה ברה"ר שתגלה כל שערה:
כבול. מפרש בגמ' לרה"ר. אבל לחצר שרי וכל הנזכרים למעלה אסורים אף לחצר שמא תרגילם ברה"ר וחדא גזרה היא דגזור בהם שלא תתקשט בהם בשבת כלל ובכבול התירו שלא לאסור את כל תכשיטיה ותתגנה על בעלה:
עיר של זהב. תכשיט שמציירין בה כמין עיר:
קטלא. מפרש בגמ' חותם. צורה לחתום בה אגרת או כל דבר סגור:
ואם יצאה אינה חייבת חטאת. דכולהו תכשיטין נינהו ורבנן הוא דגזרו בהו דלמא שלפא ומחויא: