מתני' המסית. מסית דחשבינן ליה לעיל בנסקלין זה הדיוט שהסית ובגמרא מפרש:
אין מכמינין חוץ מזו. שכל חייבי מיתות צריכין התראה:
מכמינין. לשון מארב וארב לו מתרגמינן וכמן ליה מעמידין לו מארבין אחורי הגדר לשמוע דבריו חוץ מזי כלומר חוץ ממיתה זו שדין המומת בה להכמין לו:
אמר לשנים. יחד הן עצמן נעשו עדים וא"צ להתרות בו כשאר חייבי מיתות אלא מביאין אותו לב"ד כדכתיב לא תחמול ולא תכסה עליו:
הוא אומר כו'. הניסת אומר יש לי חברים כו':
אם היה. המסית ערום ואינו יכול לדבר בפניהם מפני יראת הב"ד:
מכמינין לו עדים. ולא סגי בחד ואותו שאומר לו כיון שמקילין בהכמנה משא"כ בשאר מיתות ב"ד:
ביחוד. כלומר אין איש עמנו ויכול אתה לומר עתה מה שאמרת לי כבר:
האומר אעבוד. באחד מכל הלשונות האלו הוי מסית וחייב:
אלך ואעבוד. שמחוסר הליכה אע"ג דאיכא למימר אדהכי הדר ביה:
נלך ונעבוד. אע"פ שכלל עצמו עם אחרים דאיכא למימר הני אחרים לא אזלי איהו נמי לא ליזול:
המדיח כו'. בגמרא מפרש מאי איכא בין מסית למדיח: