מעבירין אותו למחר. (דף כ"ו ע"ב) מעבירין את הדין עד למחר משום הלנת הדין:
ומזדוגין. ביום ראשון לאחר שהעבירו לדין ממקום הישיבה היו מזדווגין בבתיהן או בשוק ונושאין ונותנין בדבר:
כל הלילה. איש איש לעצמו או עם זוגו:
המזכה אתמול אומר אני הוא המזכה אתמול ועדיין מזכה אני על כרחי שאיני יכול לחזור בו והמחייב אם לא מצא הלילה זכות אומר אני המחייב ומחייב אני במקומי:
שנים עשר מחייבין ואחד עשר מזכין. והטייתך על פי אחד ליתא הלכך יוסיפו דיינים:
ואפי' כ"ב מזכין יוסיפו דיינים דהאי דאמר איני יודע כמאן דליתא דמי ואין דנין דיני נפשות לא לזכות ולא לחובה בפחות מכ"ג:
מתני' שנים שנים. אם נתחלקו השנים שהוסיפו זה לכאן וזה לכאן דאכתי ליכא הטיה לא לטובה על פי אחד ולא לרעה ע"פ שנים צריך להוסיף עוד שנים וכן עד שבעים ואחד:
עד שיראו אחד מן המחייבים דברי המזכים. דאיכא הטיה לטובה ע"פ אחד וה"ה אם יראה אחד מן המזכים דברי המחייבים דבשעת גמר דין אף המלמד זכות מלמד חובה והא דלא תני או שיראה אחד מן המזכין כו' דתנא אזכות קמהדר: