מתני' כהן גדול דן ודנין אותו. איידי דצריך למיתני דנין אותו דסד"א משום חשיבותו אין דנין אותו בעצמו דאיכא זילותא דבי דינא אלא ע"י מורשה תני נמי דן אע"ג דפשיטא הוא דאטו משום חשיבותיה מיגרע גרע:
מעיד. בפני המלך דאתי ויתיב ליה בסנהדרין ומקבלין לסהדותיה וקאזיל ליה ומעיינינן בעדותו אבל אם אין המלך שם אין כבודו של כה"ג שילך לשם להעיד:
חולץ. ולא אמרינן משום יקרא דכה"ג שלא תרוק בפניו לא לחלוץ קמ"ל:
מפני שהוא אסור באלמנה. דכתיב אלמנה לא יקח ולא אמרינן ליתי עשה דייבום ותדחי לא תעשה דאלמנה לא יקח דגזרינן ביאה שנייה אטו ביאה ראשונה:
אינו יוצא לאחד המטה. דלמא אתי ליגע מתוך טרדתו ורחמנא אמר על כל נפשות מת לאיבא והיינו דאזהר קרא ומן המקדש לא יצא כלומר יתרחק מן הכיעור שלא יבא לידי טומאה והאי קרא בכה"ג אונן כתיב דלעיל מיניה כתיב לאביו ולאמו לא יטמא:
הן נכסין והוא נגלה. כיון שנתכסו נושאי המטה מן המבוי כלומר שיצאו ממנו הוא נגלה ונכנס בתוכו אבל כל זמן שהן נגלין ונראין במבוי הוא נכסה ממנו ואינו נכנס לתוכו:
ויוצא עמהם עד פתח העיר. שבעיר מצויין מבואות ויכול להתכסות מהן אבל חוץ לעיר ליכא היכירא:
שנא' ומן המקדש וגו' היינו מן המקדש ממש לא יצא: