1
[הלכה ב] הגונב נפש מישראל אינו חייב מיתה עד שיכניסנו לרשותו וישתמש בו וימכרנו לאחרים:
2
עד שיכניסנו לרשותו דכתיב ונמצא בידו ואין ידו אלא רשותו וכן הוא אומר ויקח את כל ארצו מידו:
3
וישתמש בו. בתשמיש שיש בו שוה פרוטה ות"ק סובר אפי' תשמיש שאין בו שוה פרוטה חייב וחכמים פוטרין. בגמרא מפרש:
4
ה"ג ר' יהודה מחייב. דכתיב מאחיו מבני ישראל. מאחיו למעוטי עבדים מבני ישראל אי כתיב בני ישראל הוה ממעטינן מי שחציו עבד וחציו בן חורין השתא דכתיב מבני ישראל מיעוטא אחרינא ה"ל תרי מיעוטא ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות:
5
וחכמים פוטרין. מאחיו לאו למעוטי עבדים דהא אחים הם במצות אלא בני ישראל למעוטי עבדים מבני ישראל למעוטי מי שחציו עבד וחציו בן חורין כך מפרש בבבלי אבל בגמרין מפרש בענין אחר: