מתני' ארבעה נדרים. כולהו מפרש להו ואזיל:
קונם שאיני פוחת לך מן הסלע. קונם דמיו עלי או קונם ככר זה עלי אם אני מוכרו בפחות מסלע שהוא ד' דינרין:
והלה אומר קונם. המקח עלי אם מוסיף לקנות ביתר משקל שהוא שני דינרין:
שניהם רוצין בשלשה דינרין. ולא היה בלבם לשם נדר אלא המוכר נדר לזרז הלוקח שיוסיף דמים והלוקח נדר כדי שיפחות המוכר מדמי המקח הלכך לא הוי נדר אע"ג דדברים שבלב אינן דברים היכא דמוכחא מלתא כי הכא שכן דרך כל מוכרין ולוקחין לעשות אזלינן בתר דברים שבלב:
ראב"י אומר אף הרוצה וכו'. חסורי מחסרא והכי קתני הרוצה שיאכל חבירו אצלו ומסרב בו ומדירו נדרי זרוזין הן והרוצה שלא יתקיימו נדריו יעמוד ויאמר כל נדרי' שאני עתיד לדור עד זמן פלוני יהיו בטלים:
ובליבד שיהא זכור. מן התנאי בשעת הנדר ודעתו על התנאי שיהיה קיים אז הנדר בטל אבל אם לא נזכר מן התנאי בשעת הנדר ולא בתוך כדי דיבור משעה שנדר הנדר קיים ואצ"ל אם נזכר מן התנאי בשעת הנדר ודעתו שיהא התנאי בטל והנדר קיים שהנדר קיים ופריך וכל הנדרים וכו'. קס"ד הא דתנן ד' נדרים התירו חכמים ה"ק אלו ד' חכמים מתירין אותן אבל נדרים אחרים אין החכמים יכולים להתירן כדמסיק מקרא א"כ למה פרט התנא את אלו:
מתני' הבאי. דבר שאינו כלום והוא בעצמו יודע שאינו כך:
אמר. קונם עלי ככר זה אם לא ראיתי וכו':