מתני' אבל הסככות. אילן שיש לו ענפים מובדלים זה מזה ויש כזית מן המת תחת אחד מהן ועבר הנזיר ואין ידוע אם עבר תחת הענף המאהיל על המת:
והפרעות. אבנים או עצים בולטים מן הכותל וטומאה תחת אחד מהן:
ובית הפרס. שדה שנחרש בה קבר עושה בית הפרס מאה אמה שכך שיערו שהמחרישה מולכת את העצם:
וארץ העמים. אם נזר בארץ ובתוך ימי נזירותו יצא חוץ לארץ טמא שגזרו טומאה על ארץ העמים אבל אינו מגלח עליה:
והגולל. כיסוי הארון:
והדופק. הארון עצמו שהכיסוי דופק עליו:
ורביעית דם. אפי' על מגעו ועל משאו אין הנזיר מגלח עליו:
ואהל. שנגע באהל או שהאהיל על רובע קב מעצמות המת אינו מגלח עד שיאהיל על חצי קב אבל על מגעו ומשאו של רובע עצמות מגלח אפי' היו נמוקים ולא נשאר בהם עצם כשעורה שלם:
כלים הנוגעים במת. שמטמאים כמת עצמו והנוגע בהם טמא טומאת שבעה:
וימי ספירו. לאחר שנטהר מצרעתו דכתיב וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים:
וימי גמרו. ימי חלוטו של מצורע:
על אלו. על כל הנך דתנן במתני' אין הנזיר מגלח:
ומזה בשלישי וכו'. לא קאי אימי ספירו וימי גמרו דלא שייך בהו הזאה ג' וז':
ה"ג אינו סותר את הקודמין ומתחיל למנות מיד. כגון אם נטמא בטומאת המת אין ימי הטומאה עולין לנזירותו אלא מזה בג' וז' ויטהר ומשלים נזירותו על מנין הימים שמנה קודם הטומאה וכן הדין במצורע בימי ספירו וימי גמרו ואינו מביא קרבן טומאה:
באמת אמרו ימי הזב והזבה. כל ימי טומאתם וימי ספירתם שבעה נקיים:
וימי הסגרו של מצורע. שנא' בו והסגיר את הנגע שבעת ימים:
עולין למנין ימי הנזירות. ואצ"ל שאין סותרין את הקודמין:
אין הנזיר מגלח. דלמעלה מהרובד אין כאן טומאה שהרובד חוצץ ולמטה מהרובד לא נטמא כיון שלא האהיל על הטומאה עצמה: