1
מתני' מי שנדר בנזיר. בלשון שהיה דומה לו שאינו נזיר:
2
ונשאל לחכם ואסרו. ואמר לו שיש בלשון זה לשון נזירות:
3
מונה משעה שנדר. בגמ' מפרש:
4
תצא ותרעה בעדר. דהפרישה בטעות היתה ולא נתקדשו הקרבנות אפי' לב"ש דכי אמר לקרבנות נזירותו לאו כלום הוא כאומר ה"ז לחטאתי ונמצא שאינו חייב חטאת:
5
אי אתם מודים בזה שהוא הקדש טעות. מאי שנא מהא דריש פרקין דאמריתו הקדש טעות הקדש:
6
א"ל ב"ש כו'. לא חשו להשיבם עיקר טעמא אלא לדבריהם השיבו מתשיעי ואחד עשר דקדשו בטעות דמרבינן לה מדכתיב וכל מעשר בקר וצאן:
7
א"ל ב"ה לא השבט קדשו. אלא גזירת הכתוב הוא דתשיעי ואחד עשר הסמוכים לעשירי השבט מקדשן אם קראן עשירי ולא ילפינן מינייהו בעלמא דהקדש טעות הוי הקדש דגם כאן אין הטעם משום הקדש טעות דא"כ אפי' שמיני ושנים עשר נמי אלא הטעם גזירת הכתוב הוא: