מתני' להיכן גולין לערי מקלט. וארבעים ושתים עיר של לוים נמי כולן קולטות שנאמר ועליהן תתנו ארבעים ושתים עיר אלא שאלו שש ערי מקלט בין נכנס שם רוצח לדעת שתקלטנו ובין נכנס שלא לדעת קולטות ושנים וארבעים עיר לדעת קולטות שלא לדעת אינן קולטות ואם הרגו גואל הדם לשם פטור:
לא היו שלש שכעבר הירדן קולטות. ומפני מה הבדילה משה אמר מצוה שבאה לידי אקיימנה:
מתני' ומכוונת להם דרכים מזו לזו. שהיו עושים הדרכים שיהו מכוונים לערי המקלט:
ומוסרין להן. כשמשיבין אותן מב"ד לערי המקלט:
וידברו אליו. מדברים לגואל הדם אל תנהג בו מנהג של שופכי דמים בשגגה בא מעשה זה לידו:
אף הוא מדבר ע"י עצמו. אין ת"ח נזקקין לדבר לגואל הדם עבורו אלא הוא טוען טענת עצמו:
מתני' בתחלה. כלומר תחלת משפט כל הרוצחים ואפילו מזידין בורחין לערי המקלט וכשהן שם אין גואל הדם רשאי ליגע בהן עד עמדם למשפט ויליף ליה מדכתיב וכי יהיה לאיש שונא לרעהו וארב לו וקם עליו והכהו נפש ומת הוא ינוס אל אחת הערים האל משמע אם הורגו בכוונה ינוס וכתיב בתריה ושלחו זקני עירו ולקחו אותו משם ונתנו ביד גואל הדם ומת אלא ודאי כדאמרן:
מי שנתחייב מיתה הרגו. שנאמר ושלחו זקני עירו כו' ומת:
מי שלא נתחייב מיתה פטרוהו. שנאמר והצילו העדה את הרוצח מיד גואל הדם:
אחד. כהן המשוח בשמן המשחה והם הכהנים גדולים שהיו עד יאשיה:
ואחד המרובה בגדים. והם הנהנים גדולים ששימשו לאחר שנגנזה צלוחית של שמן המשחה ולא נתחנכו לכהנים גדולים אלא שעובד בשמנה בגדים:
ואחד שעבר ממשיחתו. שאירע פסול לכה"ג ביה"כ ושימש אחר תחתיו וכשנתרפא כהן הגדול חוזר לעבודתו וזה עובר ממשיחותו במיתת כל אחד מאלו הוא חוזר אע"פ שהאחר חי דשלש פעמים כתיב כהן הגדול בפרשה:
משוח מלחמה. כהן המשוח לומר במלחמה צרכי המלחמה אל ירך לבבבם וכל האמור בעניין:
מחזיר את הרוצח. דכתיב קרא אחרינא לשוב לשבת בארץ עד מות הכהן ורבנן כיון דלא כתיב בהך קרא הכהן הגדול לא דרשי ליה אלא בחד מהנך:
מתני' נגמר דינו. לגלות ומת כה"ג ה"ז אינו גולה דכיון שכבר נתחייב גלות מיתת כה"ג מכפרת דמה מי שגלה כבר יוצא מי שלא גלה אינו דין שלא יגלה אבל אם לא נאמר דינו אין המיתה מכפרת דאין כפרה למי שלא נתחייב עדיין:
חוזר במיתתו של שני. דכתיב וישב בה עד מות כה"ג אשר משח בימיו וכי הוא מושחו אלא זה שנמשח בעת שנתחייב גלות דה"ל לבקש רחמים שיצא דינו לזכות:
נגמר דינו בלא כה"ג. שלא היה כה"ג בעולם:
ההורג כה"ג וכה"ג שהרג. ולא היה שם כה"ג אחר הרי אלו גולין ואין יוצאין משם לעולם ואם יצא התיר עצמו למיתה:
לא לעדות מצוה. כגון לעדות החדש:
כיואב בן צרויה. שכל ישראל צריכים לתשועתו:
כך חתומה קולט. שנאמר ואם יצא יצא הרוצח את גבול עיר מקלטו וגו' ומתרגמינן ית תחום קרית שיזבותיה:
מצוה ביד גואל הדם. דכתיב ורצח גואל הדם ולא כתיב ואם רצח:
רשות ביד גואל הדם. דמי כתיב ירצח:
וכל אדם. חוץ מגואל הדם שהרגו חוץ לעיר מקלטו אינו חייב עליו דכתיב אין לו דם וה"מ שיצא מזיד אבל יצא שוגג כל אדם שהרגו נהרג עליו:
הכל הולך אחר הנוף. כלומר אף אחר הנוף שאם היה עיקרו בתוך התחום של ערי המקלט ונופו נוטה חוץ לתחום כיון שנכנס תחת נופו נקלט הואיל ועיקרו בפנים ושדינן נופו בתר עיקרו ואי עיקרו בחוץ ונופו בפנים כי היכי דבנופו לא מצי קטיל ליה בעיקרו נמי לא מצי קטיל ליה דשדינן עיקרו בתר נופו לחומרא ומשום דבעלמא שדינן נופו בתר עיקר איצטריך לאשמועינן דהכא לענין מקלט זימנין שדינן עיקר בתר נופו לחומרא:
הרג באותה העיר. רוצח שגלה לעיר מקלט וחזר והרג באותה העיר בשגגה גולה משכונה לשכונה באותה העיר כי מן העיר אינו רשאי לצאת מפני רציחה הראשונה:
וכן לוי. שהוא מיושבי העיר והרג בשגגה גולה מעיר לעיר שהוא רשאי לצאת מן העיר שלא גלה לשם:
כיוצא בו כו'. אשגרת לישנא דמתני' פ"י דשביעית נקט כיוצא בו דתנן התם ברישא המחזיר חוב בשביעית יאמר משמט אני א"ל אעפ"כ יקבל ממנו שנאמר וזה דבר השמיטה כיוצא בו רוצח כו':
שנאמר וזה דבר הרוצח. אפילו בדיבור בעלמא סגי: