1
מתני' נותנו לחבירו וחבירו לחבירו. דכל חד וחד לא ממטי להו ד"א:
2
לחצר החיצונ'. של עיר שהוא מקום המשתמר הראשון:
3
וכן בנו. שילדתו אמו שם בשדה בשבת:
4
אפי' חוץ לתחום. בחבית של הפקר איירי דאי יש לה בעלים הא קי"ל הבהמה והכלים כרגלי הבעלים וסבר ר' יהודה חפצי הפקר לא קנו שביתה:
5
אמרו לו. ריב"ן הוא דא"ל דשמעינן ליה דאמר נכסי הפקר קונין שביתה במקומן:
6
לא תהלך זו יותר מרגלי בעליה. כלומר אלו היו לה בעלים ולא ערבו לא היתה מהלכת אלא אלפים אמה השתא נמי לא תלך אלא אלפים אמה ממקום שביתתה: