מתני' שרץ. מת שנמצא במקדש:
כהן מוציאו בהמיינו. בשבת ולא חייש לטלטול דאין שבות במקדש:
בהמיינו. באבנטו ואף על גב דמטמא ליה לאבנט שהוא קדוש הכי עדיף שלא להשהות את הטומאה בעזרה מלחזור אחר צבת של עץ שהוא פשוטי כלי עץ שאינה מקבלת טומאה ובידיו לא נגע בו דלא ליטמי כהן גופיה הלכך בהמיינו אוחזו ושרץ אינו מטמא במשא והאבנט שמיטמא בשרץ אינו מטמא הכהן כשאוחזו דה"ל אבנט ראשון לכוומאה ואין אדם וכלים מקבלין טומאה אלא מאב הטומאה בלבד:
שלא לרבות את הטומאה. לטמא האבנט ונוח לו להשהותה שם ולחזור אחר הצבת מלרבות הטומאה:
מהיכן מוציאין אותו. בשבת:
מן ההיכל ומן האולם. ואם נמצא בעזרה מכסהו בסיר ומניחו. עד שתחשך:
מקום שחייבין וכו'. דהיינו מכל העזרה שאם נכנס לה בטומאה חייבים על זדונו כרת משם מוציאין אותו:
רבי שמעון אומר וכו'. רבי שמעון פליג את"ק דלעיל וסובר שאין קושרין נימת כנור אלא עונבו שאי אפשר לבא לידי חיוב דאורייתא ואמר רבי שמעון הא דאני מחמיר כאן ומיקל בתחומין לעיל בפרק מי שהוציאוהו שאפילו חמש עשרה אמות יכנוס דמשלך נתנו לך בתחומין כדפירשתי לעיל שבאמת אלו חמש עשרה אמות חסרים מן ב' אלפים אמות אבל גבי קשירת נימא דבמדינה הוא חיוב דאורייתא ודאי אסור: