מתני' שמטבילין כלי בתוך כלי. כששניהם טמאים:
אבל לא לקדש. דאמרינן כבדו של פנימי מכביד על החיצון וחוצץ ואין טבילה עולה לא לזה ולא לזה:
אחוריים ותוך ובית הצביעה לתרומה. כלי הראוי להשתמש בתוכו ובאחוריו ובבית צביעתו כל תשמיש ותשמיש שבו חשוב כלי בפני עצמו לענין תרומה שאם נטמא זה לא נטמא זה ובטומאת דרבנן קאמר כדמפרש בגמ' בית צביעה. בית אחיזה להכניס אצבעו בתוכו כשהוא שותה:
אבל לא לקדש. כשנטמא א' מהן כולו טמא לקדש:
הנושא את המדרס. מנעל של זב:
נושא את התרומה. אם ירצה בחבית של חרס שאינו נוגע באוירה:
אבל לא את הקדש. בגמ' מפרש טעמא:
לא כמידת הקדש. בחציצת טבילותיו מידת התרומה:
שבקדש. אם יש בגד טמא ובא להטבילו אם קשור הוא מתיר את קשרו משום דדמיא לחציצה:
ומנגב. אם לח הוא מנגבו תחלה דשמנונית שעליו הוי כחוצץ:
ובתרומה. אם ירצה קושרו ואח"כ מטביל כשהוא קשור ואין בכך כלום: