1
נתז מן הצואר או מן הקרן או שנשפך הדם ואספו על הבגד אינו טעון כיבוס דכתיב ואשר יזה מדמה לא אמרתי אלא בדם שנתקבל בכלי שרת וראוי להזי' שיש בו כדי שיעור הזייה שיירי הדם שטעונין יסוד אם נתנם על הבגד אינו טעון כיבוס דכת' אשר יזה פרט לזה שכבר הוזה וכן בחטאות הנשרפות. שיירי הדם שבאצבע אחר שיצאת הזייה מתחת ידו דכתיב מן הדם יתירא מן הדם שהזכיר לענין טבילה שצריך לטבול אצבעו על כל טבילה הזייה למעוטי שיירים שבאצבע שפסולין להזייה וכיון דפסולין להזייה אינו טעון כיבוס כדאמר' דבעינן ראוי להזייה.