כיצד מנתחין את העולה מפשיט וכשמגיע לחזה חותך את הראש ונותנו לכהן דלא הויא בכלל הפשטה שכבר הותז ולפי שאינה בכלל הפשטה הוצרך למנותו לעצמו דכתיב את הראש ואת הפדר ראשו ופדרו דכתב רחמנא למה לי ללמדך שמעלהו עם הראש שקודמין לכל האיברים דכתיב ראשו ואת פדרו והדר וערך הכהן אותם ופדר קמא דכתב רחמנא למה לי ללמדך שמעלהו עם הראש וחופה בו בית השחיטה וזהו דרך כבוד של מעלה והנתחים הם עשרה דכתיב ונתח חד לנתחיה שנים דמיעוט רבים שנים את הנתחים שנים הרי חמשה ובעולת צאן כתיב ונתח אותו לנתחיו הרי שלשה והדר כתיב וערך הכהן אותם דקאי אנתחים הרי כאן עשרה בחמשה כהנים בעשרה ידיהם דאף על גב דהולכת איברים לכבש עבודה היא ופסולה בשמאל כיון דלא מעכבא כפרה שריא בשמאל והקרב והכרעים בכהן אחר דלא הוי בכלל נתחים אלו דבתר דכתיב את הנתחים את הראש ואת הפדר וגו' כתיב והקרב והכרעים ירחץ במים והקטיר והולך ומדיחן במים דכתיב ירחץ במים לא ביין ולא במזג ולא בשאר משקין וכל המימות כשרים דלא מיעט אלא מה שאינו מים אי נמי דכתיב במים זמנא אחריתי בצאן להכשיר את כל המים ומדיחן אותה כל צרכה דירחץ משמע עד שתהא נקיה ולא היו מדיחין הכרס עם הקרבים שלא תטנפם והדקין שאין הרעי יוצא מהן אלא בדוחק מדיחין אותן שלשה פעמים ובכל הסדר הזה אין שום פסוק כי אם סברא לפי מה שנכון לעשות עושין שמנה בכבש אחד עשר באיל כ"ד בשור ואין מחלקין אבר גדול של שור לחלקים דכתיב ונתח אותה לנתחיה כדילפינן לעיל עשרה נתחים ולא נתחיה לנתחים וששה לכבש דבעינן לבד שנים של סלת ויין ילפינן מדכתיב וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים וגו' וערכו שנים בני אהרן שנים הכהנים שנים הרי כאן ששה חמשה בבשר ואחד בקרבים ואף על גב דהאי קרא בבן בקר כתיב דבעי כ"ד כדאמר' אפילו הכי הא כתיב בסיפיה דקרא על העצים אשר על המזבח דקרא יתירא הוא דהכתיב ונתנו אש וערכו עצים וערכו נתחים על העצים למה לי תו למהדר על העצים אשר על האש למדרש ביה דהני ששה כהנים הוצרכו לדבר שנאמר בו אש ועצים ומזבח ואי זה דבר שהזקקתי למערכה לסדר עצים ואש למזבח בשבילו הוי אומר זה טלה של תמיד של שחר דכתיב ביה והאש על המזבח תוקד בו דהך מוקד סידור מערכה היה דכתיב ובער עליה הכהן עצים בבקר וערך עליה העולה ואמר מר העולה עולה ראשונ' דשאר קרבנות לא הוזקקו לסידור מערכה ואם כן מה שכתב כאן בבן בקר על העצים אשר על האש משום סידור מערכה דטלה הוי ועולות היחיד אם רצו להוליך נתחיה בפחות או ביתר מוליכין דהאי קרא דילפי' מיניה ששה לא כתיב אלא בעולת צבור כדאמר'.