קרית ספר על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות ו׳:ד׳

כשמנתח איברי העולה מוליכן לכבש ומולחן ומעלן דכתיב על כל קרבנך תקריב מלח בהדי קרבן הוא דמקריב ליה למלח ומסיר גיד הנשה בראש המזבח ומשליכו על הדשן ואינו מקטירו משום דאסיר באכילה וכתיב ממשקה ישראל מן המותר לישראל ולמה מעלהו משום דגנאי הוא להביא ירך מפורעת למזבח משום הקרבהו נא לפחתך ולהכי משליכו לדשן וזורק כל האיברים על האש דכתיב הבשר והדם כשם שהדם בזריקה דכתיב וזרקו כך כל הבשר בזריקה ואחר הזריקה עורך אותן על המזבח כדכתיב וערך הכהן אותם ואיברים שצלאן ואחר כך העלן אין בהם משום ריח ניחוח דכתיב והקטיר וגו' ריח ניחוח לה' וכיון דצלאן תו לא סליק ריח.