Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 4:10

כל הזבחים צריכין מחשבה לשם זבח ולשם בעלים בארבעה עבודות שחיטה קבלה הולכה זריקה דכתיב ואם זבח שלמים קרבנו שתהא זביחה דהיינו שחיטה לשם שלמים דמיום שחיטה הוא דקרוי זבח ולאו היינו שמייהו דשלמים זבח שלמים דהא כתיב הזורק את דם השלמים ולא כתיב זבח והכא כתיב זבח שמע מינה שתהא זביחה לשם שלמים קבלה ילפי לה מדכתיב המקריב את דם השלמים שתהא קבלה לשם שלמים דהקרבה היינו קבלה כדאמר' והקריבו זו קבלת הדם הולכה דכתיב והקריב את הכל זו הולכה דלשון הקרבה הוי הולכה ואפקה רחמנא לקבלה בלשון הולכה דהיינו הקרבה למימרא דהולכה לא תפקה מכלל קבלה דבעינן לשם הזבח בהולכה ובקבלה זריקה ילפי' דכתיב הזורק את דם השלמים שתהא זריקה לשם שלמים ושם בעלים ילפינן מדכתיב ובשר זבח תודת שלמיו שתהא זביחה דהיינו שחיטה לשם תודה ואם אינו ענין לשינוי קדש דהא ילפינן ליה תנהו ענין לשינוי בעלים שצריך לשחטו לשם בעלים שיתכפרו בו ולא שיתכפרו בו אחר והאי דרשא הויא מזבח תודת דמתודת שלמיו דרשינן מלתא אחריתי ומזבח נמי דרשינן מלתא אחריתי אלא מדאקדמה וקאמר זבח תודת ולא קאמר תודת שלמיו זבח דרשינן להא מילתא זריקה דכתיב ונרצה לו לכפר דהיינו זריקה דכפרה תלויה בה לו ולא לחברו הולכה וקבלה ילפינן להו בהדי הני תרי מדכתיב באיל נזיר ואת האיל יעשה זבח שלמים שתהא עשייתו לשם שלמים ואם אינו ענין לשינוי קדש תנהו ענין לשינוי בעלים והוו כלל ופרט וכלל יעשה כלל זבח פרט לה' חזר וכלל ואף על גב דלא דמי כללא בתרא לכללא קמא רבי ישמעאל דריש כלל ופרט וכלל כי האי גוונא מה הפרט מפורש עבודה ובעינן לשם זובח אף כל עבודה ובעינן לשם זובח ואף על גב דאיכא למימר כעין הפרט כהאי גוונא ואיכא למימר בגוונא אחריתי דלא אתי הולכה אפי' הכי שקולים הם המדות שוות והולכה לא תפקה מכלל קבלה אשכחן איל נזיר שאר שלמים מנא לן הקישן הכתוב לשלמים מה שלמים בין שינוי קודשבין שינוי בעלים בעינן לשמה אף כל קדשים בין שינוי קדש בין שינוי בעלים בעינן לשמה אימא היכא דעבד שלא לשמה ליפסל אמר קרא מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת וגו' האי נדבה נדר הוא והיכי כתב נדבה אלא אם כמו שנדרת עשית הרי הוא נדר ויעלה לנדרך ואם לאו יהא לנדבה ולא לשם הראשונה ומשום דלא כתיב בהאי קרא עבודות בהדיא כתב רחמנא זאת התורה למילף משלמים דמפרשא בהו לשמן כדאמר' ואם לא חשב כלל בעולה ובשלמים אלא עבד סתם כשרים ועלו לבעלים לשם חובה דסתמן נמי כלשמן דמי דכל שלא שנה סתמא הוי לשמה דלהכי קאי.