1
כל קרבנות היחיד סומך עליהם כשהם חיים דעיקר סמיכה בקרבן יחיד הוא דכתיב קרבנו בסמיכת בקר וקרבנו בסמיכת צאן ובעז כתיב וסמך ידו על ראשו וארישא קא מהדר ואם עז קרבנו תלתא קרבנו לומר קרבנו ולא הבכור קרבנו ולא מעשר קרבנו ולא פסח משום דהוו אתו משלמים בקל וחומר דאין קדושתן מרחם (בצבור) [כבכור] ואין מקדש לפניו ולאחריו כמעשר ואין בעמוד והבא כפסח וטעונין סמיכה ומשום דאיכא למיפרך מה לשלמים שכן טעונין נסכים ותנופה וחזה ושוק אמרינן דלא צריכי קרא למעוטינהו דכל קרבנות במשמע חוץ מאלו.