1
ישראל מומר לעבודה זרה או מחלל שבת בפרהסיא אין מקבלין ממנו קרבן כלל אפילו מה שמקבלין מן הגוי דכתיב אדם כי יקריב מכם ולא כולכם להוציא את המומר דמומר לעבודה זרה ככופר בכל התורה כולה כדילפי' מכי תשגו ולא תעשו ומחלל שבת בפרהסיא במעשיו ומעיד שקר שלא שבת הקב"ה במעשה בראשית. היה מומר לעבירה אחת והורגל בה בין להכעיס בין לתיאבון אין מקבלין ממנו קרבן לאותה עבירה דכתיב אשר לא תעשינה בשגגה ואשם וסמיך ליה או הודע אליו חטאתו אשר וגו' והביא את אשמו דמשמע אשר לא תעשינה אם היה יודע שהוא אסור ושגגה היתה לו ואם היה יודע היה שב מידיעתו הוא שמביא קרבן על שגגתו אבל לא היה שב אם היה יודע בזה שהוא מומר לאותו דבר אינו מביא קרבן על שגגתו.