ואחד אנשים ונשים ועבדים מביאין כל הקרבנות הללו דהא לא ממעטינן אלא גוים בר מעולות דכתיב ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אלהיכם מכל אלה הא תמימים יקריבו וכ"ת הא תמימים ליכא לאו אבל איסורי מיהא איכא להכי כתיב איש איש לרבות את הגוים שנודרים נדרים ונדבות כישראל אשר יקריבו לה' לעולה אין לי אלא עולה בלבד פרט לכל שאר הקרבנות ועולת עוף הויא בכלל עולה דהא לא ממעטינן אלא שאר קרבנות ועולות דמייתי היינו הבאות בנדר ונדבה כדכתיב לכל נדריהם ולכל נדבותם הא לאו הכי אפילו היא עולה אין מקבלין. ואם הביא שלמים מקריבין אותן עולות סברא וקרא סברא דגוי לבו לשמים כונתו היא שיהו קרבנותיו כלו לשמים ולא שיאכלו וקרא דכתיב אשר יקריבו לה' לעולה כל דמקרבי עליה עולה נהוי שיהא דין עולה שאינה נאכלת ולא דין שלמים. נדר שלמים ונתנן לישראל או לכהן על מנת שיתכפר בהם כגון שהיה ישראל מחויב שלמים אוכלין אותן כשלמים דהא הוו שלמי ישראל.