בהמת השותפין שהקדיש אחד מהם חציה שלו וקנה החצי האחר והקדישו הרי זה קדושה וקרבה אף על גב דתחלתה דחויה היתה כשהקדיש חציה ולא היתה ראויה ליקרב אין הדיחוי מעיקרו דיחוי דבעלי חיים אינם נדחים והא חזיא השתא כולה להקרבה ונראה דסבירא ליה לרב ז"ל דמימרא דר' יוחנן דפ' כיצד מערימין דקאמר קדושה ואינה קריבה דבעלי חיים נדחי' ודיחוי מעיקרו הוי דיחוי ליתא דהא ר' אושעיא נמי ס"ל הכי בשלהי כריתות במטמא מקדש עשיר שהפריש קן לכבשתו ואח"כ העני ואותיבו ליה מר"ש דס"ל דאין בעלי חיים נדחין ומשמע ליה לרב ז"ל דנקטי' הכי דאין בעלי חיים נדחין כר"ש וילפינן לה ממחוסר זמן דאע"ג דנדחה חוזר ונראה מיום השמיני והלאה והוי נמי דחוי מעקרו ומשמע דלא הוי דיחוי כדאמ' בפ' ב' שעירי פליגי נמי רב ור' יוחנן אי בעלי חיין נדחין או לא ורב סבר דאין בעלי חיים נדחין ויליף ממחוסר זמן היכא דלא איתחזי כלל אבל היכא דנראה ונדחה לא מצינו למילף ממחוסר זמן וילפינן לה מבעל מום עובר דכתיב ביה כי משחתם בהם מום בם ודרשינן מום בם הוא דלא ירצו הא עבר מומן ירצו ואף על גב דרב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן הכא הלכתא כרב דמתניתן דייקא כותיה ועוד דר' יוחנן סלקא בקשיא כדאיתא התם.