1
כל הקרבנות שעברו עליהן שלשה רגלים לא נפסלו אלא מקריבן וכשרים דכתיב גבי פגול לא ירצה המקריב אותו לא יחשב אותו מה ת"ל לפי שנאמר לא תאחר לשלמו שומע אני אף מאחר נדרו בלא ירצה ת"ל אותו אותו בלא ירצה ואין מאחר נדרו בלא ירצה ובכל יום ויום אחר השלש רגלים הוא עובר בבל תאחר דכיון דבכל יומא מצי מייתי ליה דהא כשר הוא כדאמר עבר בכל יום דלא מייתי ליה וב"ד מצווין לעשותו מיד עד שיקריב קרבנותיו ברגל שפגע בו תחלה דכתיב מוצא שפתיך תשמור ועשית על כרחך מכאן אזהרה לב"ד לכוף והיינו באמר ולא אפריש ואפריש ולא אקריב ילפינן מדכתיב יקריב אותו לרצונו יקריב אותו יתירא הוא דהא כתיב ברישא יקריבנו מלמד שכופין אותו יכול בעל כרחו תלמוד לומר לרצונו הא כיצד כופין אותו עד שיאמר רוצה אני וצריכי תרוייהו כדאיתא בגמרא.