נאמר בעולת בהמה עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה ונאמר בחטאת הכהן המחטא אותה יאכלנה ונאמר באשם הכהן אשר יכפר בו לו יהיה ונאמר בשלמים הזורק את דם השלמים לו יהיה ונאמר במנחה הכהן המקריב אותה אין הכתוב מדבר בכל אלו אלא בראוי לעבודה שיש לו חלק לאכול דאי תימא דהמקריב או המחטא דוקא הוא שיאכל ולא אחר הרי משמרת כולה לא זרקו את הדם אלא אחד זרק על ידי כולן וכולן חולקים ואוכלים ואי תימא בראוי להקרבה ולחיטוי דאוכל ומי שאינו ראוי לחיטוי דאינו אוכל הרי קטן דאינו ראוי לחיטוי דכתיב איש מזרעך לדורותיכם ואוכל דכתיב איש כאחיו לאפוקי קטן ומדמעטיה קרא חלוקה משמע הא לענין אכילה הוא אוכל אלא מאי המקריב והמחטא בראוי להקריב ולחיטוי שחולק בקדשי' ואוכל ואף על גב דבעל מום אינו ראוי וחולק שאני בעל מום דרחמנא רבייה לחילוק כדכתיב כל זכר בכהנים יאכל לרבות בעל מום שחולק בקדשים ומי שלא היה ראוי בשעת קרבן כטמא אין לו חלק לערב אפילו נטהר כדכתיב המקריב את דם השלמים דבעינן ראוי בשעת קרבן. כל אנשי בית אב חולקים בכל הקדשים איש כאחיו בין זה שהקריב בין אחיו שעמו במקדש שלא הקריב כדכתיב לכל בני אהרן תהיה איש כאחיו במנחת הסולת ומה שכתב במנחה האפויה לכהן המקרי' אותה היינו לכל הראוי שחולק כדאמרינן לעיל אלא שלא הוצרך לפרש בפירוש שתהיה לכלן אלא במנחת הסולת שמגיע לכל אחד מלא כפו או פחות שאינו ראוי ללוש ולא לאפות ולפיכך הייתי אומר שיחלקו מנחה כנגד מנחה ולא יחלקו מנחה זו לכל אנשי בית אב הוצרך הכתוב לומר לכל בני אהרן תהיה איש כאחיו לומר שמתחלקת בפני עצמה ולא יחלקו מנחה כנגד מנחה כדאמרינן אפילו הוו תרוייהו מין אחד סולת או מחבת וכן בכל קדשי קדשים וקדשים קלים דכתיב וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה לכל בני אהרן תהיה איש כאחיו כלל כל מיני מנחה שהן קדשי קדשים כל קדשים קלים מנין שאין חולקים כגון שלמים כנגד תודה דכולהו קדשים קלים ת"ל איש כאחיו וסמיך ליה אם על תודה יקריבנו ומקרא נדרש לפניו לומר דאיתקשו לקדשי קדשים לענין חלוקם כדאמרינן דחולקים כל בית אב אפילו אותם שלא עבדו אבל לא לכל הכהנים דכתיב המקריב יכול לו לבדו ת"ל לכל בני אהרן יכול לכולן ת"ל לכהן המקריב הא כיצד בראויין להקריב שהן אנשי בית אב כדאמר'.