כל קרבנות היחיד חייב באחריותן ובאחריות נסכיהם חוץ מנדבה שאמר הרי זו אבל נדר או קרבן שהוא חובה עליו שקבוע להם זמן אפילו עבר זמנו חייב להקריבם דעולת יולדת וקרבנות מצורע אם עבר שמיני שלו יכול להקריבו לאחר זמן וכל קרבנות הצבור אינם חייבים באחריותן ולא באחריות נסכיהם ואם הקריב הזבח חייב באחריות נסכיהם דכתיב במוספי המועדים בפ' שור או כשב וגו' דבר יום ביומו מלבד וגו' מלמד שכל היום כשר למוספין ביומו מלמד שאם עבר היום ולא הביאן אינו חייב באחריותן יכול לא יהא חייב באחריות נסכיהם אע"פ שקרב הזבח ת"ל מנחתם ונסכיהם בלילה מנחתם ונסכיהם למחר דכתיב בפרשת פנחס מנחתם ונסכיהם לפרים וגו' בכולהו לומר לך מנחתם ונסכיהם של צבור קרבין אפילו בלילה ואפילו למחר אם קרבו קרבן בזמנו ולא נזדמנו להם מנחות ונסכים מקריבין אותם כשיזדמנו להם אפילו לאחר כמה ימים וכתיב נמי מלבד שבתות ה' דהכי כתיב זבח ונסכים דבר יום ביומו מלבד שבתות ה' ודרשינן סמוכים דבר יום ביומו הקרב נסכים מלבד אותן של שבתות דאם י"ט אחר שבת הוא הקרב נסכיו עם קרבנותיו והקרב נסכים ששכחת אתמול ולא הקרבת וצריכי דאי כתב ר"ח מלבד שבתות ה' הוה אמינא ביום אין אבל בלילה לא דהא דבר יום ביומו כתיב וסמיך ליה מלבד שבתות ה' כלומר נסכי השבת תקריב היום בי"ט אבל בלילה לא אמר קרא ומנחתם ונסכיהם אפילו בלילה כדאמר' ואי כתב רחמנא מנחתם ונסכיהם ולא כתב מלבד שבתות ה' ה"א בלילה אין ביממא דלמחר לא דבקדשים הלילה הולך אחר היום שעבר דכתיב ביום קרבנו יאכל לא תותירו ממנו עד בקר אלמא כל הלילה קרי יום קרבנו הילכך סד"א בלילה יקרבו הנסכים דהוי מיום שעבר אבל ביממא דלמחר לא קמ"ל מלבד שבתות ה' וגו' וקרבן יחיד שקבוע לו זמן הוי כקרבן צבור כחביתי כ"ג דכתיב מנחה תמיד כמנחה של תמידין שדוחה שבת וטומאה מפני שזמנו קבוע ואם עבר זמנם אין להם תשלומין.