1
מי שנשבע אפילו על שוה פרוטה כדאמרינן חייב להוליך הגזל אחר הנגזל מפני שכבר נתיאשו ואינ' באים עוד לתבעו כדתנן דף ק"ג יוליכנו אחריו למדי דאין לו כפרה עד שיחזור לנגזל עצמו כדכתיב גבי נשבע לשקר לאשר הוא לו וגו' ולא יתן לא לבנו ולא לשלוחו של נגזל דלאו השבה היא עד דמטיא לידיה דנגזל ואם אנסוהו חייב להחזיר אלא אם כן עשה הנגזל שליח בעדים כרב חסדא דלהכי טרח ואוקמי בעדים דליקום ברשותיה והויא השבה מעליא ואם נתן לב"ד או לשליח ב"ד יצא ומיפטר מאחריות הדרך כשנתן לשליח ב"ד ויש לו כפרה מיד ואין צריך להמתין עד שיגיע ליד הנגזל כמו שכתבו שם התוספות דף ק"ג. ואם לא נשאר אצל הגזלן אלא פחות משוה פרוטה בקרן אינו צריך להוליך אחריו כדתנן התם דכיון דכתיב לאשר הוא לו פחות משוה פרוטה לא חשוב.