אין מודה במקצת חייב שבועה מן התורה עד שיודה בפרוטה או יתר ויכפור בשתי מעין כסף או יתר וכדילפינן התם ריש פ' שבועת הדיינין דכתיב כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור כי יתן איש תחלת נתינה ב' כסף ועלה קאי כי הוא זה דבר חשוב ושיערו חכמים שמעה כסף דבר חשוב הוא וכתיב כלים מה כלים שנים אף כסף שנים וקאמר רחמנא כי הוא זה על זה באה השבועה כשיאמר כי הוא זה ורב דהלכתא כוותיה הכי קאמר כסף כי אתא מעיקרא לכפירה הוא דאתא ולאו לתחלת טענה דאם כן ליכתוב רחמנא כי יתן איש אל רעהו כלים לשמור ואנא אמינא אף כלים שנים והוה ליה כסף נמי בהא כללא כסף דכתב רחמנא למה לי אם אינו ענין לטענה תנהו ענין לכפירה דבעיא כפירה ב' מעין כסף דומיא דכלים דהוו שנים והודאה בעיא בפרוטה דבבציר מפרוטה לאו הודאה היא כיון דלא הוי ממון והאי כסף דאמרינן דהוי ב' מעין כסף ולא מטבע כסף אחר משום דאמרינן בירושלמי סוף מטבע כסף מעה כלומר שכיון שאמרה תורה כסף כדכתי' כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים ואי אתה מוצא מטבע כסף מוזכר בתורה פחות ממעה שהיא גרה כדמתרגמינן עשרים גרה השקל עשרין מעין אין לך לחייב בפחות ממטבע זה וכתיב כלים דהוו שנים אף כסף שנים כדא' וכתב הרב ז"ל ולפי שזה שהצריכו להיות כפירת הטענה ב' כסף היא מדבריהם עשו אותה ב' כסף של ירושלם שהן ב' מעין ולא עשו אותה ב' שקלים דמשמע דכפירה ב' כסף לא הויא אלא מדרבנן ובגמרא ילפינן לה מקרא כדאמרינן לעיל והרב עצמו ז"ל בראש הפרק כתב אין מודה מקצת חייב מן התורה עד שיודה בפרוטה ויכפור בשתי מעין כסף דמשמע דסבירא ליה דהודאת פרוטה וכפירת ב' מעין הוו דאוריתא ואפשר לומר שמה שכתב בראש הפרק אין מודה במקצת חייב שבועה מן התורה עד שיודה בפרוטה וכו' לא קאי אלא אעד שיודה בפרוט' כדדייק לישניה דנקיט אין מודה במקצת חייב וכו' ולא נקט נמי כופר במקצת דבהודאה דנפיק מדכתיב כי הוא זה משמע פשטיה דקרא דהוי לפחות פרוטה דבציר מינה לא הוי ממון אבל בכפירה אי בעיא שתי מעין או שתי שקלים לא הוי אלא מדרבנן כדקאמר הכא ולפי שזה שהצריכו להיות כפירת הטענה ב' כסף היא מדבריהם וכו' ולא הזכיר הודאה פרוטה ונראה לי דהאי דרשא דתנהו ענין לכפירה דבעיא ב' מעין דהוי אסמכתא ואפשר עוד לומר דהודאה וכפירה הוי מן התורה כמו שכתב בראש הפרק ומה שכתב כאן בכפירת הטענה ב' כסף שהיא מדבריהם רוצה לומר שלמדוה חכמים בהיקש' וכמה כלים וכו' דהנלמד משלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהם או בהיקש קרוי לדעתו מדרבנן כמו שהשריש בי"ד עקרים שבספר המצוה שלו ואפילו הכי דינם מן התורה וכמו שפירש דבריו הרב ר' שמעון בר צמח ז"ל בפי' האזהרות אשר לו.