כל אב טומאה שמטמא במגע ולא במשא אינו מטמא בגדים בשעת מגעו ולא אדם וכלי חרש אע"פ שלא פירש ממטמאיו והרי ולד הטומאה לטמא אוכלין וכל אב שמטמא במגע ומשא אדם הנוגע בו או הנושאו מטמא בגדים בשעת מגעו או נשיאתו ועושה אותן ראשון לטומאה וכן אם נגע באוכלין עשאן ראשון כל זמן שלא פי' וכשפירש ממטמאיו הוי ראשון לכל דבר ואם נגע באוכלין הרי הן שני והנבלה והמרכב אף על פי שמטמאין במגע ומשא אינו מטמא בגדים בשעת מגעו והנושא מטמא בגדים בשעת נשיאותו ועושה אוכלין ראשון לטומאה וכדילפינן לעיל פ"א ופ"ו מהלכות מטמאי משכב ומושב ופרק א' מהלכות אלו ונגיעה שאי אפשר לה בלא היסט כנגיעת מי חטאת וצמר נבלה או בנימי המרכב הוי כטומאת משא וכדתניא בתוספתא דמטמא בגדים בשעת נשיאה דאחד הנושאה ואחד המסיט כדילפינן פרק קמא דטומאת מת ובולעת נבלת עוף טהור מטמא בגדים בשעת בליעה דכתיב בה וכבס בגדיו כדאמרינן לעיל פרק שלישי והשורף פרה ושעירים ומשלח שעיר לעזאזל אף על פי שבשעת מעשיהן מטמאין בגדים כדילפינן פ"ה מהלכות פרה אדומה אם נגעו באוכלין בשעת מעשיהן הרי הן שני לטומאה.