מצות קפו להיות שכבת זרע טמא ושכבת זרע אב מאבות הטומאה מטמא אדם וכלים במגע וכלי חרש באויר ואינה מטמאה במשא וכדתנן ריש מסכת כלים אבות הטומאה השרץ והשכבת זרע וכו' וכתיב ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע ורחץ במים את כל בשרו וגו' וכל בגד וכל כלי עור וגו' וכבס במים וגו' וטומאת כלי חרש באויר תנן לה במתניתין וכתיבא גבי שרצים ומהתם ילפינן לכל הטומאות ואינה מטמאה במשא כדתנן במתניתין משום דלא כתיב והנושא ואינו מתטמא בגדים בשעת מגעו אלא כלים במגע ממש כדתנן במתניתין וקרא כתיב ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע ורחץ במים את כל בשרו וגו' ולא כתיב יכבס בגדיו וגו' ואחד הנוגע ואחד הרואה אותה בבשרו שניהם ראשון לטומאה דין תורה ושיעורה לנוגע בכעדשה ולרואה בכל שהוא כדאמרינן פרק יוצא דופן ותניא מנין לרבות נוגע בשכבת זרע ת"ל או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע או איש אשר יגע בכל שרץ אשר יטמא וגו' למ"ד דון מינה ומינה מה שרץ בנגיעה אף שכבת זרע דלעיל מיניה בנגיעה ומיניה מה שרץ בכעדשה אף שכבת זרע בכעדשה ורואה בכל שהוא כדתנן התם ומטמאין בכל שהו ואין הרואה טמא עד שתצא ממנו ויחתם ממנו פי אמה כדתנן התם אין מטמאין עד שיצא טומאתן לחוץ ובגמרא משום דכתיב ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע ובריש פרק המפלת איבעיא ליה לרבה הרואה קרי בקיסם שהניחו בפי אמה ממנו אמר רחמנא עד דנפיק מבשרו ולא בקיסם או דילמא האי ממנו עד שתצא טומאתו לחוץ ואפילו בקיסם נמי וכדילפינן עד שיצא טומאתן. אחד הרואה מחמת בשרו או באונס טמא וכדאמרינן פרק בנות כותים דל"ח משום דשכבת זרע כל עצמו מחמת אונס חמום בא מה שאין כן בזוב.