1
השרץ אינו מטמא עד שימות כדכתיב במותם ואם הותזו ראשיהם אף על פי שהראש מעורה בעור הגוף ומפרכס בזנב הלטאה טמאים כדתנן ומייתינן לה פרק קמא דחולין דכיון דעשויין גסטרא אע"פ שלא הובדלו לגמרי הרי הם כמתים כדילפינן הלכות טומאת מת סוף פרק ראשון. שאר שקצים ורמשים כצפרדע ונחש טהורים מטומאה כדדרשינן בתורת כהנים אלה הטמאים לכם אלה אין לך מטמא כשרץ אלא אלו בלבד: