אבר החי הפורש מעוף טמא או טהור אין בו טומאה כלל כדתנן פרק קמא דטהרות האוכל הוא דסופג ארבעים אי משום אבר מן החי בטהורה אי משום טמא בטמאה אבל לענין טומאה לא מטמאה בבית בליעה וכדיליף בת"כ מדכתיב ולאלה תטמאו כל הנוגע בנבלת' יטמא וכל הנושא וגו' לכל הבהמה אשר היא מפרסת וגו' יכול יהא אבר מן החי מטמא בכולן דהאי קרא באבר מן החי משתעי כדילפינן התם הנוגע והנושא דכתיב הכא להביא את אבר מן החי ואם כן יכול יהא וכו' ת"ל בהמה אוציא את הדגים הגדלים בים ולא אוציא את החגבים תלמוד לומר מפרסת אוציא את החגבים ולא את העופות תלמוד לומר פרסה אוציא את העוף הטמא ולא את הטהור דכיון שמטמא בגדים בבית הבליעה משא"כ בבהמה דין הוא שיטמא אבר מן החי ממנה ת"ל ושסע איננה שוסעת פרט לעוף דלית ליה שסע אין לי דאבר מן החי מטמא אלא בבהמה טהורה דאית ליה שסע בהמה טמאה דלית לה שסע מנין תלמוד לומר לכל הבהמה אשר הוא כלומר בהמה מאי דהויא חיה טהורה מנין תלמוד לומר פרסה דחיה טהורה הויא מפרסת פרסה טמאה מנין תלמוד לומר פרסה וחיה טמאה נמי אית לה פרסה לשסועין מנין תלמוד לומר ושסע וכו'. אבר מן המת הוי כנבלת העוף שפרש ממנו לטמא בגדי' אי הוי בשר גידין ועצמות כדלעיל בבהמה אלא דבעי כזית דאכילה כתיב בה כדא' לעיל ולטומאת אוכלין אם חשב עליה לאוכלה כדלעיל ומעוף טמא נמי מטמא טומאת אוכלין בתר מחשבה והכשר כדאמרינן לעיל: