בשר הפורש מן החי אינו מטמא אבל אבר מן החי מטמא בנבלה כדא' פ' העור והרוטב דף קכ"ח וילפינן לה מדכתיב וכי ימות מן הבהמה דמשמע מיתת מקצת בהמה דהיינו אבר מן החי דאע"ג דדרשינן נמי מקצת בהמה מטמאה ומקצת בהמה אינה מטמאה ואי זו זו טרפה ששחטה אי להא דרשא לחוד לכתוב מבהמה מאי מן הבהמה ש"מ תרתי ואבר מן החי מבהמה טמאה ילפינן מדכתיב לכל הבהמה גבי קרא דכתיב ולאלה תטמאו וכו' והתם מרבינן נמי חיה טמאה וכדלקמן פרק ג' ותניא יכול יהא בשר הפורש מן החי מטמא ת"ל וכי ימות מן הבהמה מה מיתה שאינה עושה חליפין אף כל שאינו עושה חליפין אבל בשר עושה חליפין וחוזר לקדמותו ורבי עקיבא אומר מה בהמה גידים ועצמות ורבי אומר מה בהמה בשר גידין ועצמות אף כל בשר וכו' ואיברים אין להם שיעור אפילו פחות משעורה מטמא והוא שיהיה בו בשר גידין ועצמות והבשר שיהיה בה שיעור לעלות ארוכה כדתנן פרק קמא דאהלות גבי טומאת מת דאיברים אין להם שיעור ומייתי לה פרק יוצא דופן פחות מכזית מן הנבלה ואע"ג דגבי אכילת אבר מן החי בעינן אבר כזית היינו משום דאכילה כתיב ביה ואין אכילה פחות מכזית אבל גבי טומאת נבלות כיון שהוא אבר בשר גידין ועצמות דומיא דבהמה מטמא אפילו פחות מכזית כדתנן התם. איברים שאין בהם עצם ככוליא ולשון הרי הן כבשר כדאיתא התם פ' העור והרוטב בין רבי יוסי הגלילי ורבי עקיבא מאי איכא בינייהו כוליא וניב שפתים איכא ביניהו דלרבי יוסי הוו אבר כיון דאין עושין חליפין ולר' עקיבא לאו אבר נינהו כיון דליכא בשר גידין ועצמות וכו'.