בשר נבלה שהבאיש ונפסד מלאכול לכלב טהור כרבי יוחנן דפליג אבן פדא בבכורות פרק הלוקח בהמה דכ"ג דקאמר אחד זו ואחד זו עד לכלב דכל שהיה ראויה לכלב אף על פי שאינה ראויה לגר מטמאה במשא ובמגע אבל נפסלה מלאכול לכלב טהור דאכילת כלב שמה אכילה כדכתיב ואת איזבל יאכלו הכלבים כדאמ' ספ"ב דזבחים ואם היתה סרוחה מעיקרא ואינה ראויה לאדם טהור דכתיב לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה וגו' עד שתהיה תחלתה ראויה לגר כדאמרינן התם לרבי יוחנן ולענין טומאה הוה אמינא דמטמא סרוח מעיקרו אף על גב דלא חזיא לאכילה מידי דהוה אשרץ ושכבת זרע וזבה ולהכי איצטריך קרא. נצל הנבלה ספק אי מטמא בכזית אי לא דאיבעי' לן פרק כ"ג בנזיר אי יש נצל לבהמה או לא ולא איפשיטא. בשר נבלה שיבש ויכול לחזור להיות ראויה לכלב בשריה בפושרין מעת לעת מטמא וכדתנן פרק דם הנדה דנ"ו הנבלה בהדי הנך דאינן מטמאין יבשין וקתני ואם יכולים להשרות ולחזור וטעמא משום דכתיב וכי ימות מן הבהמה כעין מיתה שהם לחים.