הבא על הנדה בשגגה וטהרה וטבלה וחזרה לנדתה וחזר ובא עליה באותה שגגה עצמה חייב על כל פעם ופעם סוף פרק אמרו לו אמר רבא כגון שבא עליה וטבלה וראת וחזר ובא עליה וכו' דטבילות הויין כימים שבנתים דפשטיה דימים שבנתים הו' ידיעה לחלק לענין שגגת שבת והכא נמי ימים שבנתים של התר שכבר טבלה הויין ידיעה לחלק. הבא על אשתו שלא בשעת וסתה וראתה דם בשעת תשמיש פטורין מקרבן חטאת דאנוסין הם בין נמצא דם על עד שלה או על עד שלו אבל אם בא עליה סמוך לווסתה וראתה בשעת תשמיש חייבים בקרבן שהוא שגג שלא ידע שהיה אסור לבעול סמוך לוסת פרק ב' דשבועות במשנה אי זו היא מצות עשה שבנדה שחייבין עליה היה משמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי ופירש מיד חייב שיציאתו הנאה לו כביאתו ובגמרא איתמר משמיה דרבי חייא בר רב חייב שתים וכן אמר רב הונא חייב שתים חדא אכניסה וחדא אפרישה בקישוי דיציאתו הנאה לו כביאתו ובמאן אלימא בת"ח בשלמא אכניסה ליחייב דקסבר יכולני לבעול ולפרוש קודם שתראה ולאו אנוס הוא אלא שוגג אלא אפרישה אמאי חייב יודע הוא דאם אמרה לו נטמאתי דצריך להמתין עד שימות האבר ומזיד הוא ואי בעם הארץ שהוא שוגג על שתיהם אידי ואידי כאכל שני זיתי חלב בהעלם אחד הוא שלא נודע לו בין כניסה ליציאה שחטא שכשאמר' לו נטמאתי אינו יודע שנתחייב על הכניסה כסבור אנוס אני עליה שהרי לא למד שמוזהרין ישראל לפרוש מנשותיהן סמוך לוסתן ואין זה אונס אלא שוגג וכיון דלא למד נמצא שלא ידע בין כניסה לפרישה שחטא והוה ליה בא על נדה שתי בעילות בהעלם אחד ואי מיירי מתניתין דאמרה לו נטמאתי בשאין סמוך לוסתה אי בת"ח ולא חדא לא מיחייב אכניסה אנוס ואפרישה מזיד ואי בעם הארץ חדא הוא דמיחייב אפרישה דאומר מותר אבל אכניסה אנוס הוא לעולם בתלמיד חכם ובסמוך לוסתה והוי תלמיד חכם לזו שיודע שמוזהרין ישראל לפרוש מנשותיהן סמוך לוסתן כדכתיב והזרתם את בני ישראל מטומאתם והזרתם הוי כמו והפרשתם ואמר רבי יאשיה אזהרה לבני ישראל שיפרשו מנשותיהן סמוך לוסתן דסמיך ליה והדוה בנדתה בההוא עניינא ואפרישה לא הוי ת"ח דאינו יודע שהמשמש עם הטהורה ואמרה נטמאתי דצריך לפרוש באבר מת דהוה ליה שוגג על שתיהן אכניסה דסבור יכולני לבעול ואפרישה דאומר מותר ושני זיתי חלב בהעלם אחד לא הויא שהרי ת"ח הוא לזו שלא היה לו לבעול סמוך לוסתה ואין זה אונס אלא שוגג כסבור יכולני לבעול קודם וכי אמרה לו נטמאתי ידע שחטא אכניסה והוה ליה ידיעה בין כניסה לפרישה ואם תאמר מזיד הוא בבעילה סמוך לוסתה אין זו קושיא שאין כרת וחיוב חטאת על סמוך לוסתה עד שתטמא ובבעילת הטומאה שוגג הוא כסבור יכולני לבעול ותנן פרק כל היד נמצא על עד שלו טמאים שניהם טומאת שבעה היא משום נדה והוא משום בועל נדה כדכתיב ותהי נדתה עליו דודאי ראתה דם קודם בעילה או בשעת בעילה וחייבין שניהם בקרבן נמצא על שלו אותיום פי' מיד לאחר בעילה שניהם טמאים וחייבים בקרבן נמצא על שלה לאחר זמן של אותיום טמאים מספק ופטורים מן הקרבן כדי שתושיט ידה לכר ותבדוק ותקנח ולאחר זמן זה היא טמאה בודאי ואם שהתה עד כדי שתרד מן המטה וקנחה עצמה ונמצא הדם על עד שלה הוא טהור והוא הדין בשאר העריות אם נודע לו שהוא ערוה בתוך התשמיש ופירש אינו חייב אלא חטאת אחד אם לא ידע שאסור לפרוש: