המפריש חטאת על חלב שאכל לא יביאנה על השבת שחילל או על הדם שאכל שלהי כריתות במשנה לא יביאנו מחטא על חטא אפילו על חלב שאכל אמש לא יביאנו על חלב שאכל היום שנאמ' קרבנו על חטאתו עד שיהא קרבנו לשם חטאו וסבירא ליה לרב ז"ל דקרא דמייתי במתניתין קרבנו על חטאתו עד שיהא קרבנו לשם חטאתו לא קאי אלא על יביאנו מחטא על חטא דכיון דהפריש הקרבן לשם חלב שאכל לא יביאנו על שבת שחלל ולהכי אם הקריב פסל אבל אם הביאו באותו חטא עצמו על חלב שאכל היום אם הביא כפר דהא קרינא ביה חטאתו ולכתחילה מיהא לא יביאנו כיון דלא הפרישו לשם חלב זה. ואם הפריש אביו חטאת ומת לא יביאנה בנו על חטאו אפילו היה מחוייב באותו החטא של אביו כגון ששניהם אכלו חלב בשוגג שם ברישא דהאי מתניתין המפריש חטאתו ומת לא יביאנו בנו תחתיו ובגמרא מנא הני מילי דת"ר קרבנו בקרבנו הוא יוצא ואינו יוצא בקרבן אביו יכול לא יצא בקרבן אביו מן הקלה על החמורה או איפכא אבל יוצא בקרבן שהפריש אביו מן הקלה על הקלה ומן החמורה על החמורה כגון ששניהם אכלו חלב או אחד אכל חלב ואחד בא על הנדה דשניהם אין בהם מיתת בית דין או ששניהם חללו שבת בשוגג דהוי עון חמור דאית ביה מיתת בית דין ת"ל קרבנו דתלתא קרבנו כתיבי חד בנשיא ותרין ביחיד בקרבנו הוא יוצא ואינו יוצא בקרבן אביו אפילו מן הקלה על הקלה שהרי אין מגלח נזירותו על בהמות שהפריש אביו לנזירותו אפילו מן הקלה על הקלה כדילפינן בדוכתיה והא דאיצטריך קרא שלא יצא בקרבן אביו אפילו מן הקלה על הקלה או מן החמורה על החמורה היינו באותו חטא ממש דאלו בחטא אחר אפילו שניהם קלים או חמורים תיפוק לי דאפי' הפרישו הוא לעצמו אינו יכול להביאו על חטא אחר אפילו קל או חמור כמוהו כדילפינן עד שיהא קרבנו לשם חטאתו אבל בחטאו של אביו עצמו או קל או חמור דאלו גבי דידיה אמרינן דכפר איצטריך קרא למימר דבקרבנו הוא יוצא ואינו יוצא בקרבן אביו אפילו באותו חטא עצמו כדאמר' וקרבנו קמא דדרשינן ברישא דברייתא לבהמה שהפריש אביו מן הקלה על החמורה או מן החמורה על הקלה איצטריך למן החמורה על הקלה דהוה ס"ד דכיון דהפריש אביו על חטא חמור לא כל שכן שיועיל לחטא הקל דבכלל החמור הוי הקל דאף על גב דילפינן נמי בסיפא דבריתא דאפילו באותו חטא עצמו לא יביא על קרבן שהפריש אביו אפילו הכי לא מסיימי קראי ולהכי איצטריכו כולהו וקרא דילפי גביה דידיה דלא יביא מחטא על חטא הוה מוקמינן ליה מקל לקל או מחמור לחמור או מקל לחמור אבל מחמור לקל לא דכיון דמהני (לחמור) כל שכן [לקל] ולהכי איצטריך גבי אביו דאפילו מחמור לקל נמי לא כדאמר' וכיון דילפינן גבי אביו דלא אם כן גבי דידיה נמי לא יביא מחטא על חטא אפילו מחמור לקל דקרא דגבי אביו גלי גבי דידיה או איפשר דגבי דידיה אם הביא דיעבד מן החמור על הקל כפר דאי הוה מכפר על חמור כ"ש על הקל והרב ז"ל נמי לא נקט אלא אם הפריש חטאתו על החלב לא יביאנה על השבת שחלל או על הדם שאכל דהוי מן הקל על החמור ומן הקל על הקל ולא מן החמור על הקל והוה אתי שפיר דאיצטריך גבי אביו להיכא דהפריש אביו על החמור והביא בנו על הקל אלא דקשיא לי דאמרינן בבריתא יכול לא יביא בהמה שהפריש אביו מן הקלה על החמורה או מן החמורה על הקלה אבל יביא קרבן שהפריש אביו מן הקלה על הקלה או מן החמורה על החמורה דמשמע דעדיפא טפי להביא מן הקלה על הקלה ומן החמורה על החמורה ממה שיביא מן החמורה על הקלה וצ"ע.