כל אשמות שבתורה מעכבין את הכפרה חוץ מאשם נזיר כדילפי' מדהקדים והזיר להבאת אשמו בפ"ו דהלכות נזיר ספק נזיר וספק מחוסרי כפרה וספק סוטה כולם מביאים קרבנותיהם אחר יום הכפורים פרק בתרא דכריתות תניא האשה שיש עליה חטאת העוף ספק ועבר עליה יום הכיפורים חייבת להביא לאחר יום הכיפורים מפני שמכשרתה לאכול בזבחים ולאו לכפרה אתי דהא מכפרת בשעת לידה אלא מעתה ספק מצורע כגון ספק קדם שער לבן לבהרת או קדם בהרת ועבר עליו יום הכיפורים לא מייתי דהא עבר עליה יום הכיפורים וחטא שאין מכיר בו אלא המקום הוא אמר רב אושעיא לכל חטאתם כתיב ולא לכל טומאתם והא אמר רבי שמואל ב"נ אמר ר"י על שבעה דברים נגעים באים דמשמע דאית בהו חטאת ומשני מצורע כי מייתי לאו לכפרה מייתי דמנגעי אתכפר ליה מצער הנגע נתכפר חטאו ולאשתרויי באכילת קדשים הוא דמייתי אלא מעתה ספק נזיר כגון ספק נטמא או לא ועבר עליו יום הכפורים לא לייתי קרבן דהא כפר יום הכפורים דחטא שאין מכיר בו אלא המקום הוא אמר רב אושעיא לכל חטאתם כתיב ולא לכל טומאתם ולרבי אלעזר הקפר דאמר נזיר חוטא הוא דצער עצמו מן היין מאי איכא למימר ומשני נזיר כי קא מייתי לאו לכפרה מייתי דהא איכפר ליה בצער שנתנוול בגידול שער אלא לאישתרויי באכילת קדשים הוא דמייתי אלא מעתה ספק סוטה היינו סוטה סתם דספק הוא אם נטמאת אם [לא] לאו תיתי מנחת קנאות דהא כפר עלה יום הכפורים דחטא שאין מכיר אלא המקום הוא אמר רב אושעיא לכל חטאתם ולא לכל טומאתם אביי אמר בועל מכיר בו אמר רבא סוטה כי מתיא לברר עון קא מתיא להודיע אם נטמאת אלא מעתה עגלה ערופה שעבר עליה יום הכיפורים לא תייתי וכו' אמר אביי הורג מכיר רבא אמר אמר קרא ולארץ לא יכופר אין לך שום כפרה אלא זו רב פפא אמר אמר קרא כפר לעמך ישראל אשר פדית ה' ראויה כפרה זו שתכפר על יוצאי מצרים כדכתיב אשר פדית ה' והרי כמה יוה"כ עברו עליהם ועדיין הם צריכין לכפרה זו אם נמצא חלל ביניהם כדכתיב בקרא.