השוחט בשבת קרבן צבור שלא לשמן חייב חטאת ויקטיר אימורין לערב וכן אם שחט יותר על חובת היום שם במשנה אימורי צבור שהם מותרין לשמן והשוחט שאר זבחים לשמן בשבת חייב דיש להם קצבה דכיון שנשחט התמיד יודע הוא שאין צריך לשחוט עוד ושוחט קרבן צבור שלא לשמו אף על גב דכשר דכל הזבחים ששחטן שלא לשמן כשרים כיון דלא עלו לבעלי' לשם חובה חייב דהא חילול שבת שלא לצורך דאף על גב דטרוד בדבר מצוה ולא עשה מצוה פטור כדאמרן לעיל הכא שאני דעקר שמו מתחלה שלא לשמו. שחט קרבנות יחיד שאינם דוחים את השבת בשבת חייב חטאת והבשר מותר בהנאה ואם זרק דמן לשמן עלו לבעלים והבשר יאכל כיון דנזרק הדם. היו לפניו שתי בהמות של צבור אחד כחושה ואחד שמינה והיתה חובת היום באחת ושגג ושחט השתים אם שחט שמינה בסוף פטור ולא עוד אלא שאם שחט הכחושה תחלה אומרים לו הבא שמינה ושחוט ריש פ' ר' ישמעאל במנחות מימר' דרבה וסמי כחושה ולמימרא קמייתא דרבא דהוה משמע דאפילו כחושה בתחלה חייב ואבע"א מימרא קמייתא ר' אמי אמרה כדאיתא התם אבל שחט שמינה תחילה חייב על הכחושה כדקאמר רבה התם משום דהוי תוספת שלא לדבר מצוה. נמצאת הראשונה השמינה טריפה בבני מעים אף על פי שלא ידע כששחט הכחושה אחר כך הואיל ונשחטה כמצותה פטור מחטאת שם אמר ליה רבינא לרב אשי נמצאת הראשונה כחושה בבני מעים מהו בתר מחשבתו אזלינן וגברא לאיסורא איכוון או דילמא בתר מעשיו אזלינן והרב ז"ל נראה שמפרש נמצאת כחושה בבני מעים כלומר שנמצאת טריפה בבני מעים ונקיט כחושה דכחושה נמי פסולה משום הקריבהו נא לפחתך היכא דאית שמינה ופשיט תלמודא להך בעיא ממימרא דרבה גופיה דאיפליגו רבה ורבא היכא דפרס מצודה להעלות דגים והעלה דגים ותינוק רבא אמר חייב ורבה אמר פטור דזיל בתר מעשיו והרי העלה תינוק אף על גב שלא שמע שטבע והכא נמי זיל בתר מעשיו והרי הועיל מה ששחט אחר כך שהרי נמצאת הראשונה טריפה אף על גב דלא הוה ידע בההיא שעתא.