הוראת ב"ד של אחד מן השבטים אפילו אינם עוקרין כל גוף מגופי תורה אינה הוראה אלא כל מי שחטא מביא חטאת דבית דין הגדול של כל ישראל בעינן כדילפינן ואם לא היה מופלא שבדיינים עמהם או אחד מהב"ד אינו ראוי להוראה אין הוראתם הוראה וחייב חטאת כל מי שחטא כדתנן במתניתין פרק קמא או שלא היה מופלא שבדייני' שם אע"ג דלא הוה מסנהדרין עצמן דאלו הוה מסנהדרין עצמן אפילו קטן שבכולם לא היה שם לא הויא הוראה מעליא מדכתיב אם כל עדת ישראל ישגו איתא לכולה סנהדרין הויא הוראה ואי לא לא והאי מופלא נצטרך לצאת לדרך ומינו אחר במקומו או זקן שאין לו בנים ובגמרא מנא לן תנא דבי רבי ישמעאל מפני מה אמרו הורו בדבר שהצדוקין מודים בו פטורין מפני שהיה להם ללמוד ולא למדו לא היה מופלא של בית דין שם נמי פטורין מפני שהיה להם ללמוד ולא למדו ובשאין אחד מהן ראוי להוראה ילפינן במתניתין מדנאמר כאן עדה ונאמר להלן עדה ושפטו העדה והצילו העדה דהיינו סנהדרין מה להלן ראויין להוראה אף כאן עד שיהיו כולם ראויין להוראה והתם מנא לן אמר רב נחמן בר יצחק אמר קרא ונשאו אתך בדומין לך שיהיו ראויין להוראה. וכן ידע אחד מהם שטעו ואמר להם טועים אתם שם במשנה וטעמא משום דלא הויא הוראה מעליא דבעינן עד שיורו כולן כדאמר רבי יונתן מאה שישבו להורות אין חייבין עד שיורו כולן דכתיב אם כל עדת ישראל ישגו עד שישגו כולן ואף על גב דאותבינן עליה וסלקא בתיובתא. לא אמר להם טועים אתם אלא שתק כגון שהרכין בראשו הויא הוראה ואלו ששתקו אף על פי שעשו על פי אלו שהורו חייבים שלא תלו בבית דין שם בריתא האי הוא דחייב שלא תלה בבית דין דהא ידע שטעו הא אחר פטור. וכן אם לא אמרו מותרים אתם לא מיקרי הוראה שם ריש מכילתין מימרא דשמואל עד שיאמרו מותרים אתם רב דימי אמר עד שיאמרו מותרים אתם לעשות מאי טעמא לפי שלא נגמרה הוראה ואיכא דאמרי אמר שמואל עד שיאמרו מותרים אתם לעשות ותניא נמי הכא כדמייתי' התם. וכן אם הורו ועשו מיעוט הקהל על פיהם כל אחד מהם מביא חטאתו ואף על גב דתנן והלך היחיד ועשה על פיהם פטור והתולה בבית דין פטור היינו לרבי יהודה אבל לרבנן סברי דיחיד שעשה בהוראת בית דין חייב חטאת כדתניא מיעוט קהל שחטאו חייבים שאין בית דין מביאין על ידיהם פר רוב קהל שחטאו יכול יהו פטורין בשגגת מעשה הואיל וב"ד מביאין על ידיהם פר כשעושים על הוראת ב"ד תלמוד לומר מעם הארץ אפילו רוב חייבים בשגגת מעשה גרידתא דמייתו כל חד כשבה או שעירה דהאי דכתיב מעם הארץ בשגגת מעשה הוא דכתיב ומדמהדר על מיעוט דמחייבי בשגגת מעשה ובסוף מהדר על רובא לחיוביה בשגגת מעשה משום דבהוראת בית דין פטורים ובית דין מביאין על ידיהם שמע מינה מיעוט בהוראה חייבים כשבה או שעירה דרוב ישראל בעינן כדאמ' ואף על גב דהכא תניא בית דין מביאין על ידיהם פר דאתי כרבי מאיר אפילו הכי שמעינן מיהא דרוב צבור בעיא כשעשו על הוראת בית דין להתחייב בפר ולהיות פטורים כל אחד מן החוטאים להביא חטאת. הסנהדרין עצמן שעשו בהוראתן אינם מצטרפין שם בית דין משלים לרוב צבור קמיפלגי דרבנן סברי דמחייבי חוטאים כשבה או שעירה דאין ב"ד משלים לרוב ישראל דהוראה תלוייה בבית דין ומעשה בקהל. עשו רוב אנשי ארץ ישראל על פיהם אפילו הם שבט אחד בית דין חייבין והעושים פטורים שם אמר רב אסי הלך אחר רוב יושבים בארץ ישראל דכתיב ויעש שלמה בעת ההיא את החג וכל ישראל עמו קהל גדול מלבוא חמת עד נחל מצרים מכדי כתיב וכל ישראל עמו קהל גדול מלבוא חמת עד נחל מצרים למה לי שמע מינה הני הוא דאיקרו קהל דאות' שבח"ל אינם מן המנין וכן רוב השבטים אף על פי שהם מיעוט יושבי ארץ ישראל כדילפי' לעיל לרשב"א מדכתיב מעיני דמשמע מיעוטא וכתיב כי לכל העם בשגגה דמשמע רובא ושבט מנשה ואפרים הם שבט אחד לענין זה דאף על גב דכתיב כראובן ושמעון יהיו לי הא כתיב על שם אחיהם יקראו בנחלתם דמשמע דלנחלה הוקשו מנשה ואפרים לשאר השבטים שיהו נוטלים נחלה כשאר שני שבטים ולא לדברים אחרים הילכך אין מביאין שתי פרים דהא דחלוקים בדגלים ובנשיאים היינו כדי לחלוק כבוד לדגלים ולנשיאים ואם כן בשבט לוי הם שנים עשר דאיקרו קהל כדכתיב בכהנים ועל הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר.