וכל הקרבנות האלו מפורשים בתורה ומפורש זה שחייב להביאן חוץ מטמא שנכנס למקדש או שאכל קדש דכתיב ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה וגו' הרי שבועת העדות או נפש אשר תגע בכל דבר טמא וגו' או נפש אשר תשבע לבטא בשפתים להרע וגו' שבועת ביטוי והיה כי יאשם לאחת מאלה וגו' ומפי השמועה למדו שזה שחייב כאן קרבן לנוגע בדבר טמא הוא כשנכנס למקדש או אכל קדש והוא לא ידע כדילפינן פרק קמא דשבועות דאמר רבא אתיא טומאתו טומאתו כתיב הכא בעולה ויורד גבי נוגע בדבר טמא טומאתו כדכתיב לכל טומאתו וכתיב התם בטומאת מקדש בפרשת פרה אדומה טמא יהיה עוד טומאתו בו מה להלן טומאת מקדש אף כאן שלא פירש טומאה זו היא טומאת מקדש ואכל קדש ילפינן התם דתניא רבי אומר אקרא אני חיה אם כן בהמה למה נאמרה דבקרבן עולה ויורד כתיב או בנבלת חיה טמאה או בנבלת בהמה טמאה ודאי אם הייתי קורא בנבלת חיה טמאה שנכתב ראשון לא היה צריך לחזור ולכתוב בהמה שהרי בהמה בכלל חיה כדכתיב זאת החיה אשר תאכלו וסמיך ליה כל בהמה מפרסת וגו' אם כן למה נאמרה בבהמה טמאה לטומאת קדש נאמר כאן בהמה טמאה ונאמר להלן באוכל קדשים בטומאת הגוף בפרשת צו את אהרן נפש כי תגע בכל טמא בטומאת אדם או בבהמה טמאה ואכל מבשר זבח השלמים מה להלן טומאת קדש אף בהמה טמאה דהכא משתעי נמי בטומאת קדש שנטמא ואכל קדש כדאמר' וכיון שחייבה תורה כרת בפירוש לטמא שאכל קדש כדכתיב בהאי קרא דצו את אהרן ונכרתה וגו' ובנכנס נמי למקדש נאמר ונכרתה הנפש ההיא מתוך הקהל כי את מקדש ה' טמא פירש כאן הקרבן שחייבים כשיהיו שוגגים שהוא קרבן עולה ויורד כדתניא בפרק קמא דשבועות מנין שאין הכתוב מדבר אלא בטומאת מקדש וקדשיו שאין מחייבו על מגע אלא אם כן אוכל קדש או נכנס למקדש שהרי אתה דן הואיל והזהיר וענש לא יטמאו את מקדשי אזהרת מקדש בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר הרי אזהרת קדש כי את מקדש ה' טמא ונכרתה הרי עונש מקדש והנפש אשר תאכל מבשר זבח השלמים וגו' הרי זה עונש קדש מה כשהזהיר וענש לא הזהיר וענש אלא על טומאת מקדש וקדשיו אף כשחייב קרבן על הטומאה לא חייב אלא על טומאת מקדש וקדשיו.