אשם מצורע ששחטו שלא לשמו או לא נתן מדמו על בהונות הרי זה טעון נסכים ועולה למזבח וצריך המצורע אשם אחר להכשירו פרק הוציאו לו מימרא דרבי יוחנן ותניא כותיה אשם מצורע ששחטו שלא לשמו או שלא נתן מדמו על גבי בהונות הרי זה עולה לגבי מזבח וטעון נסכים וצריך אשם אחר להכשירו למצורע זה שיאכל בקדשים דעבודה שלא נגמרה הרי היא כמי שאינה ובפרק קמא דמנחות מייתי האי בריתא ובפרק ב' דמדות ומפרש התם רבי יוחנן טעמא דטעון נסכים שאם אי אתה אומר כן פסלתו מליקרב על גב המזבח דלמצורע לא חזי דהא נשחט שלא לשמו ותנן כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים משום חובה ולעולה לא חזי דהא לא ניתק לרעיה ולנדבה לא חזי דהא אין אשם בא בנדבה אבל בנסכים אתי למזבח ואשם לכהנים וצריך אשם אחר להכשירו. הקדים חטאתו לאשמו שם ריש מנחות בריתא הקדים חטאתו לאשמו לא יהא אחר ממרס אלא תעובר צורתה ובעי למימר טעמא משום דכתיב זאת תהיה כהויתה תהיה אלא משום דשחיטה לאו עבוד' היא הוה מצי למרס בדמו עד שיזה מדם האשם אלא דמסיק רב פפא דטעמא משום דיש מחוסר זמן לבו ביום וכיון דכתיב אשם ברישא והדר חטאת הוי חטאת כמחוסר זמן.