ראה ראיה אח' מקצתה בסוף היום ומקצתה בתחלת הלילה אף על פי שאינה ארוכה כשתים הימים מחלקים והויא כשתי ראיות כדתנן התם ראה אחת היום ואחת בין השמשות אחת בין השמשות ואחת למחר אם יודע שמקצת הראיה היום ומקצתה למחר ודאי לטומאה ולקרבן ואם ספק ודאי לטומאה וספק לקרבן דאותה של בין השמשות נחלקת לשתים כיון דיש בה משני ימים והרי יש כאן שלש ראיות ואם דשמא כולה מהיום או כולה מהלילה ודאי לטומאה דמה נפשך איכא שתים וספק לקרבן דמספקא לן שמא ב' שמא שלש דאי כולה מן היום או כולה מן הלילה איכא שתים עם הראיה ראשונה דבראיה זו לא היה מתחלתה לסופה כדי טבילה וסיפוג ואפילו הכי אי מקצתה היתה ביום ומקצתה היתה בלילה הוו שלש ראיות דימים מחלקים דכיון דזוב מטמא בכל שהו כדילפינן לעיל וראה כל שהו בסוף יום זה וכל שהו בתחלת יום הבא אחריו דהיינו בין השמשות הרי הם שתי ראיות כיון דהוו כשני ימים וילפינן לעיל מדכתיב לזכר ולנקבה מה נקבה בימים אף זכר בימים והרב ז"ל לא כתב ודאי לטומאה ולקרבן שהרי כתב שאם ראה א' בסוף היום מקצתה ומקצתה בתחלת הלילה אע"פ שאינה ארוכה שהימים מחלקים ומשום דאם ראה בבין השמשות אי איפשר שיהיה ידוע אם היה מקצתה היום ומקצתה למחר ולכך מספקינן לה בקרבן ומביא ואינו נאכל אבל אם היה ידוע שהיה מקצת הראיה בסוף היום ומקצתה בתחלת יום הבא היה מביא קרבן ודאי כדתנן במתניתין ראיה א' בין השמשות של יום השבת וראיה שניה בין השמשות של מוצאי שבת הרי זה ספק לטומאה וספק לקרבן שמא היה הפסק בין שתי הראיות יום שבת ואינם מצטרפות או שמא לא היה הפסק יום א' דאחת מהן היתה מקצתה ביום ומקצתה בלילה והרי יש כאן שלש ראיות וחייב קרבן ולפיכך מביא מספק ואינו נאכל וכדתנן בההיא מתניתין ראה ב' ימים בין השמשות ספק לטומאה ולקרבן: