היבמה לא תתיבם ולא תחלוץ עד שיודע שאינה מעוברת לא תתיבם שמא תלד ולד של קיימא וקא פגע באיסור אשת אח דאוריתא ולא תחלוץ דכתיב אם לא יחפוץ הא אם חפץ יבם והאי כיון שאינה עולה ליבום כדאמר שמא יפגע באשת אח אינה עולה השערה אל הזקנים לחליצה ואם יבם או חלץ לה אם נתברר אח"כ שלא היתה מעוברת הרי זו נפטרה ואם היתה מעוברת והפילה חוזר וחולץ לה הוא או אחד מן האחין דחליצת מעוברת לא שמה חליצה דדילמא באותה שעה ראויה היתה לילד ולד גמור אלא אחר כך גרם לה איזה דבר להפיל ונמצא דחליצה דמעיקרא לאו כלום היא וא"נ מדכתיב ובן אין לו עיין עליו הואיל ובאותו שעה היה ראוי להתקיים עיין עליו שלא תחלוץ ולא תנשא כל זמן שעומדת בספק לפיכך לא נפטרה צרתה עד שתלד זו החלוצה שאין הולד מתיר עד שיצא לאויר העולם כדכתיב ובן אין לו וחליצתה אינה מתירתה הואיל ואינה מתרת עצמה כדפר' ואם חלץ לה והפילה נראה דמן התורה מותר ליבמה דבחליצה לאו מידי עביד ומדרבנן הוא דאסורא ואם כנס יבמתו והפילה מותר לקיימה ואם ילדה אינה צריכה ממנו גט דערוה היתה עליו. ילדה לאחר ג' חדשים שנתיבמה הוי ספק בן ט' לראשון או בן ז' לאחרון לפיכך יוציאה בגט דהוי ספק אשת אח ואם בא על זאת אחר שילדה הבנים שיבאו אחריו ספק ממזרי' דשמא בן הראשון הוא של אחיו והיא היתה אסורה עליו באיסור אשת אח: