כל המוצא מת או קבר או דבר שמטמא באהל מן המת חייב לציין עליו כדי שלא יהא תקלה לאחרים ובפ' קמא דמועד קטן תנן ומציינין על הקברות בחולו של מועד ובגמרא אמר רבי שמעון בן פזי רמז לציון קברות מן התורה מנין דכתיב וראה עצם אדם ובנה עליו ציון ואף על גב דהאי קרא לעתיד לבא הוא דכתיב איכא למילף מהתם דמציינין והא מקמי דליתיה יחזקאל מאן אמרה ומשני הא אמר רב חסדא דבר זה לא למדנו מן התורה אלא מדברי יחזקאל כל בן נכר ערל לב וערל בשר וגו' הא מקמי דליתיה יחזקאל גמרא גמירי לה בהלכה למשה מסיני עד דאתא יחזקאל ואסמכיה אקרא הכא נמי גמרא גמירי לה ואתא יחזקאל ואסמכיה אקרא רבי אבהו אמר מהכא וטמא טמא יקרא טומאה קוראה לו ואומרת לו פרוש דעל ידי הציון יהא מרגיש ויפרוש וכן אמר רבי עוזיאל וכו' ואע"ג דדרשינן מיניה דצריך אדם להודיע צערו לרבים מדכתיב טמא טמא תרי זימני שמעת מינה תרתי אביי אמר ולפני עור לא תתן מכשול שלא יהא נכשל בטומאה מי שאינו יודע ואמוראי אחריני ילפי התם מקראי טובא כדאיתא התם. ואין מציינין על כזית מצומצם שם בריתא אין מציינין על כזית ופריך וכזית מן המת אינו מטמא באהל אמר רב פפא בכזית מצומצם עסקינן דסוף סוף מיחסר חסר בקרקע ומוטב ישרפו עליו קדשים ותרומה לפי שעה ואל ישרפו לעולם. ובמה מציינין בסיד כדתנן פ' ה' דמעשר שני ושל קברות בסיד ממחה ושופך סביב הטומאה ואין מעמידין הציון על גבי הטומאה אלא יהא עודף מכאן ומכאן בצידי הטומאה. ואין מרחיקין את הציון ממקום הטומאה שלא להפסיד את ארץ ישראל שם פרק קמא דמועד קטן בבריתא ואין מציינין על הודאות כדתניא התם דכיון דטומאה וודאית וברורה היא לא מטלטלי באותו מקום אבל מציינין על הספקות כדתניא התם.