כלי גללים כלי אבנים כלי אדמה אינם מקבלין טומאה כלל משום דאין גדלין בארץ וכן כלי עץ העשוי לנחת שמחזיק מ' סאה בלח טהורים דכתיב מכל כלי עץ או עור או שק ואיתקש כלי עץ לשק דשק מיטלטל מלא וריקם וזה אינו מטלטל מלא דגדול הוא יותר מדאי ואם יטלטלוהו ישבר בידיהם. כלי חרש פשוטיהן טהורין ומקבליהן טמאים מאוירן או בהיסט הזב בפרק קמא דחולין תנן טהור בכלי חרס טמא בכל הכלים טהור בכל הכלים טמא בכלי חרס ובגמרא תנו רבנן אויר כלי חרס טמא וגבו טהור אויר כל הכלים טהור וגבן טמא מנה"מ דתנו רבנן תוכו דכתיב גבי כלי חרס וכל כלי חרס אשר יפול מהם אל תוכו אף על פי שלא נגע אתה אומר אף ע"פ שלא נגע או אינו אלא אם כן נגע נאמר תוכו לטמא ונאמר תוכו ליטמא מה תוכו האמור לטמא אוכלין שבתוכו דכתיב כל אשר בתוכו יטמא אף על פי שלא נגע דהתורה העידה על כלי חרס דמטמא כל אוכלין שבתוכו כדכתיב כל אשר בתוכו יטמא ואפי' הוא מלא חרדל שהכלי אינו נוגע בכל החרדל שבתוכו אלא במה שסמוך לדפנות והאמצעיים מיטמאין מן האויר ואי אתה יכול לומר שזה מטמא את זה שהרי אין כביצה בכל א' וא' ועוד אין אוכל מטמא אוכל ועוד דאם כן זה שני וזה שלישי וזה רביעי ואין רביעי לטמא את האמצעיים ופשוטי כלי חרש טהורין משום דאין להם תוך ולא טמאה התורה כלי חרש אלא דרך פתחו ותוכו כדאמר ובמס' כלים פרק כ"ז תנן כל שאין בו תוך בכלי חרש אין לו אחוריים ואמרינן ריש פרק על אלו מומין כלי חרש בתוכו תלה רחמנא אית ליה תוך איטמי לית ליה תוך לא איטמי ליה ותניא בתוספתא דכלים אין טומאה לכלי חרש אלא מאוירו ובהיסט הזב ותניא נמי בתוספת' גבי חומרי זב מבמת בזב מטמא כלי חרש בהיסט ואין טמא מת מטמא כלי חרש בהיסט כדתניא בת"כ וכלי חרש אשר יגע בו הזב יכול יטמאנו מאחוריו נאמר כאן בו ונאמר להלן בו אשר תבושל בו מה להלן מאוירו אף כאן מאוירו אם כן למה נאמר אשר יגע בו פשיטא מי גרע משאר טומאות שמטמאות כלי חרש מאוירו אלא להביא מגעו שהוא ככולו ואפילו מאחוריו ואי זה זה היסטו אבל גבי מת לא נתפרש טומאה בכלי חרש אלא מאוירו כשהוא פתוח באהל המת או שאינו באהל ונכנסה כזית בשר מת מאוירו אף על פי שלא נגעה בו דומיא דטומאות אחרות בכלי חרש דכתיב וכל אשר יפול מהם אל תוכו וגו' ואם היה מוקף צמיד פתיל הוא ומה שבתוכו טהור כדכתיב וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו הא יש צמיד פתיל עליו טהור.