הגולל והדופק מטמאין במגע ובאהל כדילפינן לעיל ולא במשא הרקב מטמא במשא ובאהל ומגע אין בו דאי איפשר ליגע בכולו בבת אחת כדאמרינן לעיל ואם חסר כל שהוא ממלא תרווד טהור לגמרי וכן אבר מן החי שחסר כל שהו מעצמו כדתנן פרק שני דאהלות דלא ילפינן טומאה לאבר מן החי אלא כשהוא שלם כברייתו וכן רביעית דם שחסר כל שהו טהור לגמרי כללא דמילתא דכל אותם שחסרו לא מטמאי אלא משום עצם כשעורה דהוי הלכתא וקרא ואותם דלית בהו עצם כשעורה טהורים לגמרי כדאמ' וטומאת רביעית דם ואבר שאין עליו בשר כראוי ילפינן להו נמי מן התורה רביעית דם משום נפש ואבר שאין עליו בשר כראוי משום עצם כשעורה והרב ז"ל כתב שאינו דין תורה לפי שאין הנזיר מגלח עליהם. ואין רקב אלא כשאין בו שום תערובת כלל ויהיה מן המת השלם כדאמרינן בנזיר ובנדה דהכי גמירי לה לטומאת רקב והרוג נמי מהאי טעמא אין לו רקב שיצא דמו וחסר כדאמרינן פרק המפלת. ורקב הבא מב' מתים שנקברו כאחד אפילו ערומים בארון של שיש אין להם רקב דהוו כמו עירוב זה לזה כדאמר רבי יוחנן פכ"ג וכן גזז שערו וקברו עמו נעשה לו תערובת כדאמר נמי רבי יוחנן התם ועובר במעי אשה אמרינן התם דנעשה עירוב ואין לה רקב כיון דסופו למיפרש מינה. טחן המת עד שנעשה רקב אינו מטמא עד שירקיב מאיליו שם אמר אביי נקטי' מת שטחנו אין לו רקב איבעיא להו חזר והרקיב מהו מידי הוא טעמא אלא דאיכא בשר גידין ועצמות והאיכא או דילמא כברייתו בעינן והא ליכא שהרי טחנו כבר תיקו. הרקיב כשהוא חי שם בעיא דרבא הרקיב כשהוא חי ולאחר כך חזר ומת והרקיב כולו מהו כי גמירי רקב דאירקיב כשהוא מת והאי כשהוא חי הרקיב מקצתו ואין לו תורת רקב או דילמא השתא הא מיית והוי כולו נרקב ולא איפשיטא. מלא חפנים ועוד מעפר הנמצא בקבר פרק שני דאהלות פלוגתא דרבנן ור"ש ובפרק המפלת מאי טעמא דרבנן לפי שאי איפשר למלא תרווד ועוד עפר בית הקברות שאין בו מלא תרווד רקב ונראה דהוי מדרבנן כמו שכתב הרב ז"ל כיון דמעורב בעפר.