כלי חרס מציל עד שינקב כמוציא זית ובגדול עד שיפחות ברובו ואם סתם מקום הפחת בצמיד פתיל מצילו אף על פי שאינו חשוב כלי לקבל טומאה וכלי מוקף צמיד שהיה נקוב או סדוק ולא סתם הנקב ניטמא ואינו מציל אם היה כלי אוכלין שיעורו כמוציא זית וכלי העשוי למשקין ככונס משקה העשוי לכך ולכך מטילין אותו לחומרו כדתנן פ' ג' דמס' כלים ואמרי' (אע"פ) [סוף פ'] המצניע א' רבא חמש מדות בכלי חרס ומדה חמשית הוי ניקב כמוציא רמונים טהור מכלום משום כלי אא"כ יצניעו לגסטרא שנטמא בתוכה גסטרא ואם היה מוקף צמיד פתיל והוא באהל המת אין טומאה נכנסת לו דרך נקב ומציל על כל מה שבתוכו עד שיפחת ברובו וכל כלי פתוח כתיב דרך פתח נכנס לו טומאה ולא דרך נקביו אמר ר' אסי אני שמעתי כלי חרס שיעורו כמוציא רמון אמר ליה רבא שמא לא שמעת אלא במוקף צמיד פתיל שאם ניקב כמוציא רמון אינו מציל והא רבא הוא דאמר מוקף צמיד פתיל עד שיפחת ברובו לא קשיא הא ברברבי ברובו הא בזוטרי כמוציא רמון בטל ליה מכלי ומשמע לפי' רש"י ז"ל דכל שלא נפחת רובו בגדול או כמוציא רמון בקטן מציל בצמיד פתיל בפיו אף על פי שהנקב פתוח אבל הרב ז"ל סבירא ליה דבפחת רובו וכמוציא רמון בעינן נמי צמיד פתיל בנקב ובלא"ה אינו מציל דנקב זה הוי נפתח וכתיב כל כלי פתוח אבל בבציר מהכי לא חשיב פתח ומציל הכלי מה שבתוכו הואיל ומוקף צמיד בפיו ושיעורין אלו נראה דהם בכלל שיעורין הלכה למשה מסיני.