שלשה דברים מצילין באהל המת צמיד פתיל ואהלים ובלועין כדתניא פ"ו בתוספתא דכלים בבא קמא דמסכת כלים. הבלועים מצילין על הטהורים שלא יתטמאו מטומאה שבבית ככלב שנכנס לבית המת וטבעת בלועה בבטנו ומונעין את הטומאה שלא תצא אם בלע טומאה ונכנס לבית אבל צמיד פתיל ואהלים מצילים על הטהורים שבתוכן ואין מונעין את הטומאה שלא תצא מתוכן לטמא שאם טומאה בצמיד פתיל או באהל שבתוך אהל אחר מה שבאהל טמא כדאמ' פרק בהמה המקשה גבי מתניתין דהאשה שמת וולדה בתוך מעיה טהורה אמר רבא כשם שטומאה בלועה אינה מטמאה כך טהרה בלועה אינה מיטמאה טומאה בלועה מנא לן דכתיב והאוכל מנבלתם יכבס בגדיו מי לא עסקינן אפילו באוכל נבלה סמוך לשקיעת החמה ועדין היא במעיו ולא נתעכלה וקמטהר ליה קרא בהערב שמש אלמא מכיון שנבלעה הרי היא כמי שנתעכלה ובמשא נמי לא מטמאה דקאמר בס' טהור וטהרה דבלועה אינה מטמאה ילפינן בקל וחומר מה כלי חרס המוקף צמיד פתיל שאינו מציל על טומאה שבתוכו מלטמא דאין בליעת הכלי מעכבתו מלטמא את הכלי ואת כל האהל דאמר מר טומאה רצוצה בוקעת ועולה עד לרקיע דמטמאה כל המאהילים עליה אפילו סמוך לרקיע אלמא אפילו בלועה קרקע אינה מעכבת וכל שכן בליעה כלי ואפילו הכי מציל צמיד פתיל על טהרה שבתוכו ומעכבת מלטמא באהל המת אדם שמציל כלים שבבית מטומאה שבתוכו דמעכל הטומאה כדא' אינו דין שמציל על טהרה שבתוכו מלטמא משום בלוע ובלוע דלמטה דרך בית הרעי ילפי' נמי התם בק"ו מבלוע דלמעלה דרך פיו כדאיתא התם ובלוע דבהמה נמי ילפינן בק"ו דאדם שמטמא בחיים ואפילו הכי מציל בבלוע. ואם מתה הבהמה ובשר המת בתוך מעיה או בכלים הרי הוא כמי שאינו בלוע כדתנן פי"א דאהלות גבי כלב שאכל בשר ומת [ו]מייתי לה פרק העור והרוטב דוקא בעודם חיים דאין טמאים הוא דילפינן דמצילין אבל כשמתו לא. וכל שלשה ימים הכלב מטמא כזית המת שבתוכו כדתנן פי"א דאהלות כדאמר בעלמא יודע צדיק דין דלים גלוי וידוע לפני הקב"ה שמזונותיו של כלב מועטין לפיכך משהה אכילתו שלשה ימים במעיו מעת לעת ובחיה ועופות ודגים יום אחד מעת לעת כר' יהודה בן בתירה התם במתניתין. נשחט רוב אחד בעוף או שנים בבהמה מייתי לה פרק העור והרוטב דהוו כמתים כיון דמטמאה טומאת אוכלין אלמא מתה הוא כדקאמר אביי התם ודוקא כשנשאר הבשר בתוך מעיהן אבל הקיאום דרך בית הרעי הבשר טהור דהוי עיכול משום דרכיך והעצמות דקשו טפי טמאין כדאמרינן במנחות פרק רבי ישמעאל גבי זאבים דבלעו שני תינוקות בעבר הירדן ואהל בתוך אהל דאין חוצצה היינו משום דמקבלת טומאה והמקבל טומאה אינו חוצץ וכן אי נמי כשאין דרך לטומאה לצאת אלא דרך אהל חיצון וכדאמרינן לעיל.