דם המת מטמא כמת אפילו באהל כדכתיב בנפש האדם אשר ימות ונאמר כי הדם הוא הנפש ושיעור רביעית הוא מן השיעורים שאמרו עליהם הלכה למשה מסיני ואמרו גם כן דתחלת דם בריאת האדם ברביעית וכדאמ' בעלמא רביעית דם נתתי בכם על עסקי דם הזהרתי אתכם ותניא בתוספתא דאהלות אבל שאול אומר תחלת דמו של קטן רביעית ואפילו תמצית הדם כל שיש בו אדמומית מטמא באהל דדם הוי לענין נדה כל שיש בה אדמומית וגבי נזיר תנן פכ"ג ועל חצי לוג דם דאף ע"ג דברביעית מטמא באהל כדתנן במתניתן דאהלות לענין גילוח נזיר אינו מגלח אלא על חצי לוג דשיעורין הלכתא למשה מסיני. דם החי אפילו דם נחירה הרי זה טהור ודם תבוסה טמא כדתנן במתני' דפ"ב ורביעית דם תבוסה ובפ"ג תנן אי זהו דם תבוסה שיצא ממנו שמינית בחייו ושמינית אחר מותו דברי ר' עקיבא דסבר דמצטרפי ומטמא בג' טומאות אבל רבי ישמעאל סבר דכי האי גוונא טהור ולא איקרי דם תבוסה אלא בגוונא אחריתי כדמפרש במתני' והכל מדרבנן דלא מטמא רביעית דם מן התורה אלא הבאה מן המת כדכתיב במת בנפש דמו של מת וכדאמר' פרק האשה שאני דם תבוסה מדרבנן. הרוג שהיה מוטל ודמו מנטף כשהוא חי ויורד לגומא ומת והוא מנטף טפה טפה ראשונה שלאחר מיתה בטלה בדם שנטף מחיים כחכמים בפרק תנוקת ואמרינן נמי התם דאם הדם הוא שותת דאינו נוטף אלא שותת לארץ ואינו נפסק לא מבטל לההוא דלאחר מיתה ואם היתה רביעית דם בלבד והיה ספק מחיים ספק לאחר מיתה הוי כשאר ספיקות דברשות היחיד טמא כדילפי' מסוטה.