אחד המת מישראל או מן הגוים מטמא במגע ובמשא ואינו מטמא באהל כדכתי' אדם כי ימות באהל וכתי' ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם אתם קרויים אדם ואין אומות העולם קרוים אדם כמו שאר"ש בן יאחי פרק הבא על יבמתו ואמר רבינא נהי דמעטינהו קרא מטומאת אהל דכתיב אדם כי ימות באהל ממגע ומשא ממעטינהו קרא הא כתיב במדין כל הורג נפש וכל נוגע בחלל ומדבעו טומאת שבעה אלמא מטמו וגבי מגע אשכחן נוגע בעצם או בחלל ולא כתיב אדם הילכך אף על גב דלא מיקרו אדם מטמו במגע ובמשא וכדאמר' נמי פכ"ג לענין טומאת מגע או בקבר זה קבר שלפני הדבור כלומר של גוים. הגוי אינו נעשה טמא מת ואין בכל מיני נפש מה שמתטמא והוא חי או מטמא והוא חי אלא אדם מישראל כדתניא פרק לא יחפור דגוי ממעט בחלון דאינו מקבל טומאה כדילפינן פרק בתרא דנזיר דכתיב ואיש אשר יטמא וגו' מתוך הקהל יצא גוי שאין לו קהל וחכמים הוא דעשאום כזבים לכל דבריהם. אחד גדול ואחד קטן מתטמאות בכל הטומאות אפילו בטומאת המת דכתיב בה איש כדאמר' פ"ק דערכין הכל מטמאין בטמא מת לאיתויי קטן סד"א איש אשר יטמא ולא יתחטא קמ"ל ועל הנפשות אשר היו שם אלא איש למעוטי מאי למעוטי קטן מכרת דביאת מקדש. ואפילו קטן בן יומו שנגע או נשא או האהיל על הטומאה נטמא וב' ח' הרי הוא כאבן ואינו מקבל טומאה פרק יוצא דופן תנן תינוק בן יום אחד מטמא בטמא מת ובגמרא מ"ט דכתיב ועל הנפשות אשר היו שם נפש כל דהו ואוקמי' מתני' בדקים ליה דכלו לו חדשיו ובפרק לא יחפור תניא דבן ח' המונח בחלון ממעט משום דאינו מקבל טומאה כשהוא חי דלא איקרי אדם.