איברים של תמיד דוחין את הטומאה ואין דוחין את השבת אלא בתחלתו של שבת נשחט וקרב בשבת וסופו אינו דוחה דתמיד של ערב שבת אין איבריו נקטרין משתחשך דכתיב במועדו ואפילו בטומאה במועדו ואפילו בשבת וסופו דטומאה כתחלתו מה תחלתו דזריקת דמו בר מדחי טומאה הוא אם אין כהן טהור אף סופו דהקטרת איברים דוחה טומאה אבל שבת דתחלתו לא דחי דתמיד של בין הערבים לאו בר מדחי שבת הוא בתחלתו דהא נשחט בין הערבים ודם נפסל בשקיעת החמה סופו נמי לא דחי ואם כן במועדו דדרשינן ואפילו בטומאה לא איצטריך אלא לסופו דתמיד של שבת כיון דתחלתו דוחה שבת אבל סופו דערב שבת לא כדאמר. חלבי שבת קרבין בלילי יו"ט שחל להיות במוצאי שבת אבל אין קרבין בליל יום הכפורים דכתיב עולת שבת בשבתו לימד על חלבי שבת כגון איברי תמיד של בין הערבים שקרבין ביו"ט והוא מוצאי שבת דעולת שבת בשבתו משמע למדרשיה בלא ו"ו ומשמע דעולת שבת קרבה בשבת אחרת והיינו במוצאי שבת דהיינו י"ט יכול אף ביום הכפורים שחל להיות במוצאי שבת ת"ל בשבתו ו"ו מיעוטא הוא בשבתו ולא בשבת אחרת דהיינו י"ה וכ"ש עולת חול דאינה קרבה ואפילו ביו"ט דכיון דאמרינן עולת שבת בשבתו דהיינו של שבת ביו"ט מכלל דשל חול ביו"ט אינה קרבה. אבל י"ד שחל להיות בשבת מקטירין חלבי הפסחים בליל יו"ט מפני שהם כחלבי שבת דכתיב לא ילין לבקר זבח חג הפסח לבקר הוא דלא ילין הא כל הלילה ילין ויקטירנו בליל יו"ט ואע"פ שנותר מקרבן של חול דהוא י"ד שנזרק בו דם הפסח חול הוא והא אמרינן ולא עולת חול ביו"ט אלא קרא בי"ד שחל להיות בשבת עסקי' ושבקיה לקרא דאיהו דחיק ומוקי' אנפשיה דמדקשו קראי אהדדי ע"כ קראי גופייהו מוקמי אנפשייהו הכי.