מלוה ע"פ אפילו בעדים אי אמר פרעתי ביני לבינך נאמן אלא אם כן התנה אל תפרעני אלא בעדים וטעמא דהני עדים דהלוהו בפניהם לא מכחשי ליה כשאומר פרעתי וכיון שהוא מוציא מחברו עליו הראיה כדילפינן בדוכתיה ואי לא לוה מהימן ואפילו בלא שבועה אלא דרבנן תקנו שבועת היסת אבל מלוה בשטר אם טען פרעתי צריך להביא הלוה ראיה כיון דשטרא בידא דמלוה חתום בעדים דמדאוריתא לא צריך קיום דנעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד דהא דאמרינן מפיהם ולא מפי כתבם היינו היכא דשטרא תותיה ידי סהדיה אבל שטרא דנפיק תותיה ידיה דבעלי דין לא אמרינן מפיהם ולא מפי כתבם דמעידנא דיהיב שטרא חתום ביד מלוה לא יכלי למהדר בהו דכמי שנחקרה עדותן בב"ד כדאמרינן מפיהם קרינא בהו ומקרא מלא כתיב שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים למימרא דכה"ג עדות מעליתא היא ופיהם היא ולא מפי כתבם וכמו שכתב הרי"ף ז"ל פ"ד אחין ושטר שנמסר בפני עדים הוי כחתום בעדים לר' אלעזר פרק המגרש להני דפסקי כוותיה אפילו בשטרות דעדי מסירה כרתי דהא בגיטין דכתיב וכתב לה אמרינן דעדי מסירה כרתי וכתב ידו הוי כמלוה על פה אלא שאם אמר להד"ם אינו נאמן כיון שכתב ידו ניכר ובין זו ובין זו מדאוריתא גבי ממשעבדי דהלכה כעולא סוף פרק גט פשוט דשעבודא דאוריתא כדכתיב יוציא אליך את העבוט החוצה שמע מינה דנכסיו משועבדים למי שהלוה לו והוא הדין ממקרקעי ולהכי דבר תורה אחד מלוה על פה או בשטר גבי ממשעבדי אלא דחכמים חשו לפסידה דלקוחות במלוה על פה דליכא קלא אלא במלוה בשטר.