1
אין אדם יכול להקדיש דבר שאינו ברשותו שכפר בו מי שהוא אצלו וקרקע אפילו כפר בה אם יכול להוציאה בדיינים יכול להקדישה דקרקע אינה נגזלת והוי ברשותו. גזל את חברו ולא נתיאשו בעלים זה אינו יכול להקדיש לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו כדאמרינן. מי שהיה מוכר דבר שדמיו קצובין ובא לוקח ונטל והלך לו אין המוכר יכול להקדיש דאינה ברשותו ואם אין דמיו קצובין והקדישה מקודשת דברשותו היא ואע"ג דאמרן דבמטלטלין שאינם ברשותו אפילו היה יכול להוציאו בדיינים אם הקדישו אינה מקודשת היינו כשהיה גזולה בידו אבל כי הכא דאינה דרך גזלה לא.